יש אנשים שמגיעים לביקור ושוכחים שהם אורחים. מתנהגים בחוסר נימוס, נותנים הוראות, ולא ממהרים לחזור הביתה.
פעם הייתי מאוד מסבירת פנים, אבל אני משנה גישה במהירות. ברגע שעברתי את גיל ארבעים, הפסקתי להזמין אורחים אליי. למה שאעשה את זה? זה פשוט מעייף לארח כאלה אורחים.
את יום ההולדת האחרון שלי חגגתי במסעדה בתל אביב. כל כך נהניתי עכשיו אעשה כך תמיד. הנה הסיבה, למקרה שתתהו.
לאירוח בבית יש עלויות גבוהות. אפילו ערב פשוט מחייב הוצאה רצינית של שקלים. ואם מדובר בערב חג משפחתי, העלות רק עולה. האורחים מביאים מתנות צנועות; כולנו יודעים שהתקופה לא פשוטה. אחר כך הם נשארים עד שעה מאוחרת. אני רוצה לנוח, לא להיאבק בערימת כלים ולנקות את הבית שעות.
היום אני לא מחכה לאף אחד בדירה שלי. אני מנקה ומבשלת כשנוח לי. פעם הייתי מוצאת עצמי מותשת ועצובה אחרי ערבי חג בבית. עכשיו, אחרי ערב חג, אני יכולה פשוט להיכנס למקלחת וללכת לישון מוקדם.
יש לי הרבה זמן פנוי, ואני משתמשת בו בחכמה. חברים יכולים לקפוץ לכוס תה, אבל אני לא דואגת אם אין לי משהו מיוחד להגיש. היום אני אומרת כל מה שאני חושבת. כשאני רוצה מנוחה, אני מצביעה לכיוון הדלת. אולי זה לא נראה טוב מבחוץ, אבל זה לא מטריד אותי. הנוחות שלי קודמת לכל.
מה שהכי מדהים זה שאנשים שנהנים לבקר אחרים, אף פעם לא מזמינים אורחים אליהם. קל להם יותר ליהנות בבית של מישהו אחר, בלי לבזבז זמן על בישול וניקיונות.
האם את/ה מארח/ת אנשים? את/ה יכול/ה לקרוא לעצמך אדם מסביר פנים?
