אני רווק, בן 45. פעם הייתי נשוי למירי, אישה יפהפייה במשך 15 שנים. אני קורא לה גברת, כי באמת הייתה לה הופעה שמתאימה לתואר הזה. יפה, מטופחת להפליא תמיד מניקור מושלם, ריח של בושם שושן, עור נקי ומבריק. גם הגוף שלה היה פשוט מרהיב מושלם לדעתי. היא נראתה הרבה יותר צעירה מגילה. היה בה משהו אריסטוקרטי, אפילו בלבוש תמיד לבושה בטעם ובסגנון. ההליכה שלה הייתה ממש אמנות בפני עצמה. הדרך שבה הניעה את האגן שלה בעדינות את זה אף פעם לא אשכח.
על מה הסיפור הזה? במהלך הנישואין התרגלתי לסוג כזה של נשים גאות, אריסטוקרטיות, ממש לביאות. נפרדנו בגלל הפערים באופי. מה לעשות, ככה זה קורה. מאז הגירושים לא נכנסתי למערכת יחסים אמיתית. היו לי כל מיני דייטים עם נשים בבתי מלון ודירות שכורות ללילה, כמו שאומרים, בשביל הבריאות שלי. לא רציתי להיכנס שוב למשהו רציני עם החשש שהתוצאה תהיה דומה אחרי כל כך הרבה שנים.
אבל כמו שאומרים, גורל מכין הפתעות לכל אחד. וכך התגלתה לי מתנה בדמות רוני. בכלל לא חיפשתי קשר, ואז פגשתי אותה בתערוכה בגלריה. לא הייתה בדיוק כמו מירי המושלמת, אבל היה לה קסם מיוחד. תו של אריסטוקרטיות שהתערבב באומץ עם האופי הסרקסטי והאינטלקטואלי שלה. רוני מסוג הנשים שמצליחות למשוך לא רק במראה אלא גם בשכל. האמת היא, המוח של אישה זה הדבר הכי מגרה.
יצאנו כמה חודשים. בדרך כלל היא הגיעה אליי. ואז החלטנו להיפגש אצלה. ידעתי שאני הולך על משהו חשוב, אז קניתי לה שושנים, בקבוק יין ישראלי טוב, נרות. כשהגעתי, הכל בבית היה מוקפד ויפה. פתאום הייתי צריך לשירותים. ואז נדהמתי.
האמבטיה שלה הייתה ריקה כמעט מכל קרמים, שמפו, בשמים רק ג’ל רחצה ושמפו זול. וזהו. אישה כזאת, מסתבר, לא דואגת לעצמה כמו שצריך. ביננו, אם אישה משקיעה בעצמה הרבה היא אוהבת את עצמה.
זה סוג האישה שאתה רוצה להעריץ ולהעניק לה מקום. אבל כאן זה לא היה. הבנתי שרוני כנראה לא מתאימה לי. עזבתי. היום אני מבין שלמצוא לביאה גאה כמו מירי כנראה לא אצליח שוב. אולי עדיף לי להישאר לבד. ככה זה, ואולי זה שיעור על מה זה חשוב באמת ומה נשאר איתי.
