יומן אישי קיץ, תל אביב
החברים שלי, ראובן ונעמה, גרים ממש קרוב לים. בקיץ שעבר, הזוג הוזמן לברית מילה שבה ראובן היה אמור להיות סנדק. אחרי הטקס בבית הכנסת, כנהוג אצלנו, נערכה מסיבה חמה ושמחה. שם הם פגשו את הסבים של הילד. לאורך כל הערב, הסבים לא הסתירו את ההתרגשות מכך שהנכד שלהם זכה בסנדק כזה. היה ברור שהם שמחים מאוד להיות “משפחה” של אדם כל כך אהוב, כמו ראובן בעיניהם.
מה שכבש אותם במיוחד, הוא שנעמה וראובן גרים ליד חוף הים.
“סנדק כזה איזו מתנה,” אמרה הסבתא שוב ושוב. “וגם גר ליד הים פשוט נהדר! סוף סוף יש לנו את מי לבקר ליד הים, ולא צריך לשכור דירה בקיץ. משפחה כזאת נעימה, איזה מזל, ראובן!”
מי היה מאמין שהסבתא באמת תקיים את הבטחתה. כמה שבועות אחרי זה, הסבתא והסבא הגיעו לביקור. למעשה, אביו של הילד, יואב, התקשר לראובן עוד קודם ושאל אם ההורים שלו יוכלו להגיע לשלושה-ארבעה ימים. אחרי דיון זוגי קצר, ראובן ונעמה החליטו לארח אותם – בכל זאת, לא היה יפה לסרב. זה היה שיא הקיץ, שניהם עובדים רוב היום, וקבלת אורחים בעצם לא הייתה נוחה. נעמה אפילו נאלצה לקחת חופש מהעבודה כדי שתוכל לארח אותם כראוי.
הם הגיעו, היו בבית מספר ימים, עשו חיים בים, ואחרי כמה ימים, עם חיוך ותודה גדולה, אספו את הדברים ונסעו לדרכם.
בסך הכול, כשיש דירה קטנה עם שני חדרים, נעמה החליטה שבפעם הבאה כשהסבים יחליטו “לשמח” אותם בביקור נוסף עדיף לומר לא. נכון, היה משמח כשחברים ובנם באו לביקור, ואז הייתה שמחה אמיתית. אבל ההורים זה כבר קצת מוגזם. בעיקר בעונה הכי חמה ויקרה, כשצריך לחסוך כסף שיהיה מספיק לשנה הבאה, לכל ההוצאות.
כשהייתי שותפה לסיפור הזה, דבר אחד ממש הפתיע אותי. הסבים אנשים כבר בני שישים פלוס, גידלו ילדים ונכדים למה בעצם הגיעו פתאום? נראה שהם החליטו “לנצל” את הקשר משפחתי ולקבל נופש בחינם ליד הים…
כנראה שכן, והם אפילו אמרו שבטח יחזרו שוב בקרוב…
