איך קוראים לך, יפה שלי? הזר התיישב לצד הילדה.
נועה! ענתה הילדה.
ומה שמך?
אני אלון, אני ואמא שלך נגור יחד עכשיו. מעכשיו אנחנו משפחה אחת את, אמא שלך ואני!
לא עבר זמן רב, ואמא ונועה עברו לגור עם אלון. לאבא החורג היה דירה מרווחת בתל אביב עם שלושה חדרים, ונועה קיבלה חדר לעצמה. אלון היה מנומס וטוב לב, כל הזמן קנה לה ממתקים ומדי פעם גם משחקי קופסה, בעוד שאבא שלה התקשר רק כדי לריב עם אמא.
ואז יום אחד אמא אמרה לנועה שאבא שלה מצא לו משפחה חדשה ועבר לחיפה. הילדה נעלבה מאוד, כי הייתה אוהבת אותו. אמא שלה הייתה יכולה לצעוק עליה ולהפליק לה מידי פעם, אבל אבא שלה אף פעם לא עשה זאת. נועה זכרה היטב שכשאמא ואבא התגרשו, אמא שלה צעקה עליו, ואפילו רצתה להחטיף לו. מה שנשאר לה בזיכרון זו את המשפט שאמא אמרה לאבא:
אל תחשוב שאתה הראשון שמרדת בי, יש לך קרניים כבר מזמן, כמו צבי בגלבוע!
אחר כך אמא שלה ארזה את הדברים ונסעו לגור אצל סבתא ברמת גן. נועה לא הבינה מאיפה הקרניים, הרי לאבא אין אפילו שערות על הראש. אחרי תקופה, אמא ואבא נפרדו סופית.
בינתיים החיים זרמו עם אלון, עד שנועה התחילה כיתה א’. נועה ממש לא אהבה את בית הספר, הייתה שובבה גדולה בהפסקות, אז הורים נקראו שוב ושוב לשיחה עם המורה, לפעמים אלון הגיע במקום אמא. אלון היה רציני מאוד לגבי הלימודים ולעיתים אף ישב איתה על שיעורי הבית.
אתה לא באמת קשור אליי, אז אסור לך לצוות עליי! פלטה נועה משפט שלמדה מסבתא.
טעות בידך, אני אבא שלך, כי אני זה שדואג לך וקונה לך בגדים! ענה לה אלון.
כשהגיעה לגיל עשר, אבא שלה חזר לעיר. עד אז, היא כבר הבינה היטב מה פירוש הביטוי “רק לא לתת לקרניים להציץ יותר מידי”. “כנראה שגם אשתו השנייה עשתה לו שמח, לכן עזב אותה,” אמרה אמא אז. כשאבא חזר, ביקש לראות את נועה, ואמא הסכימה. נועה ואבא שמחו מאוד כשנפגשו.
איך הולך? שאל אבא.
לא משהו ענתה נועה. אבא החורג שלי נוזף בי תמיד.
הוא לא מישהו בשבילך! אין לו שום זכות להרים עלייך את הקול! אמר אבא בכעס.
אפילו סבתא אומרת את זה, והוא לא מתרגש בכלל!
האמת היא שאלון אף פעם לא צעק אליה, אבל נועה רצתה קצת תשומת לב מאבא, אז הגזימה.
טוב, אני אדאג לזה אמר אבא.
כשטיילו יחד בפארק הירקון, גילו שמתוך כל המתקנים שם, מותר לילדים לעלות רק על שמונה, ואל השאר אסור אלא בליווי הורים, אבל אבא שלה סירב לעלות על קארוסל.
אחר כך סיפרה לו שעוד רגע יום הולדתה והיא חולמת על סמארטפון חדש. כשאמא באה לקחת את נועה, סיפרה לה שאלון אף פעם לא צועק עליה, אבל אבא בכלל לא רצה להקשיב.
אבא שלי קמצן ממש! סיפרה נועה לאלון. לא קנה לי כלום בפארק, חוץ מארטיק קטן. להסתובב סתם זה לא נחשב. יאללה, אלון, אתה הרבה יותר טוב מאבא שלי!
אז נתקן את המעוות ונבלה יחד סופ”ש בקניון הילדים הגדול!
אלא שפתאום התוכנית נתקעה, כי אלון נאלץ להתמודד עם משבר בעבודה בסטרטאפ. הוא גם התעלם מכל הרמזים על סמארטפון חדש.
אבא, אלון רימה אותי! בכתה נועה לאבא בטלפון. הוא הבטיח שנלך לסניף הכיף בסופ”ש, ואז אמר שאני לא ראויה לא לסופש ולסמארטפון!
למרות שזה היה שקר מוחלט, זה עבד: אבא מיד קנה לנועה סמארטפון. בפעם הקודמת הוא לא שמע על הרצונות שלה, אבל הפעם היה חייב להגשים בשבילה את החלום. לצערה, הוא קנה לה דגם בסיסי, כי לא היה מספיק כסף לשדרג למשהו מגניב.
לא יכולת לחכות עד ליום הולדת? שאל אלון.
אני מפחדת שאני לא אקבל בכלל! אני חולמת על כלב! ענתה נועה.
לא, לא, כלב צריך לטייל ואולי בכלל לא תצאי איתו, כמו שתמיד קורה! השיב אבא החורג.
משם נועה פתחה בצעקות, התקשרה לאבא שלה ותלונה שוב: אבא, קח אותי מיד! אלון מעצבן אותי ומרצה לי כל הזמן! צווחה הילדה.
ואז התחיל ההפנינג כולם רבו, ניסו לסדר, ובסוף שלחו את נועה בחזרה לסבתא ברמת גן. לא עברה שעה, ואמא שלה הגיעה עם המזוודה ואמרה שהיא נפרדת מאלון. אבא שלה חזר לאשתו מסתבר שהיא בהריון. עכשיו נועה נשארת בלי סמארטפון חדש, בלי כלב, וסבתא בכלל לא תתן לה אפילו חתול!
