רוני, אולי כדאי שנקנה עוד כרטיס להצגה.
רוני הרימה את העיניים מהצלחת. הארוחה אפילו לא הספיקה להתקרר, ודורון כבר היה עם הטלפון ביד, מקיש על המסך ברצינות כאילו זה עניין של ביטחון המדינה.
עוד כרטיס? מישהו מצטרף אלינו?
דורון לא הרים את הראש בכלל.
אמא מאוד רוצה לבוא. סיפרתי לה אתמול שאנחנו הולכים, והיא ממש נדלקה.
רוני הניחה בעדינות את המזלג על קצה הצלחת, קמה, הסתובבה לעבר השיש במטבח, כאילו היא רק באה לקחת כוס מים. הפנים שלה התקמטו לבד, היא אפילו לא ניסתה להסתיר את זה מעצמה, רק שלא יהיה ברור לדורון, כי כבר אין לה כוח להסביר לו מה לא בסדר.
ברור. אמא רוצה. מיכל תמיד רצתה.
רוני עמדה ליד הכיור, מילאה את הכוס לאט. מול העיניים רצה לה התמונות מהחתונה שלהם, כל המאתיים ארבעים שהתקליטן שם להם בדיסק און קי עם סרט. שלושה ערבים היא עברה עליהן, ניסתה למצוא אחת שהיא ודורון לבד, בלי קרובי משפחה, בלי אורחים, רק שניהם. לא מצאה.
בכל תמונה מישהי ברקע מיכל, אמא של דורון: מסדרת לו את העניבה, חובקת לו את הכתף, עומדת ביניהם ומביטה למצלמה כאילו זו החתונה שלה. אז רוני עוד חשבה שזה צירוף מקרים, שבמקרה בחרו את הזוויות ככה. היום היא כבר לא תולה את זה בכלום.
מיכל מהיום הראשון התנהגה כאילו רוני היא לא אשתו של דורון, אלא שותפה שגרה אצלה זמנית. והדירה? של רוני בכלל, קנתה מכספה. אבל מיכל נכנסה מתי שבאה לה, בלי להודיע, עם דעות על כל דבר הווילון הזה לא מתאים, הסיר לא טוב, המלח בבשר מוגזם, דורון רזה מדי, חיוור מדי, לא אוכל מספיק.
רוני לגמה מים, הניחה את הכוס.
כל יציאה הפכה לשגרה: קולנוע בחודש שעבר? שלושתם. החלקה בחורף? שלושתם. אפילו לבית קפה קטן בנווה צדק, שרוני כל כך רצתה ללכת אליו רק עם דורון, בשקט, לדבר סוף סוף דורון טרח להזמין גם את אמא שלו, ומיכל כמובן הגיעה, נמרחה ביניהם, הזמינה תה עם לימון, ודיברה ארבעים דקות ברצף על הלחץ דם והשכנה שטפטפה אצלה בתקרה.
ההצגה הזאת הם בחרו אותה יחד. רוני חיכתה לה חודש וחצי, הצליחה להשיג מראש כרטיסים טובים, שורה שלישית באולם. זה היה צריך להיות הערב שלהם. רק שלהם.
רוני, מה את שותקת?
דורון סוף סוף הרים עיניים מהטלפון.
תביני, אמא לבד, הוא הוסיף, וזה נשמע כל כך שגרתי, כל כך צפוי, שרוני שאלה את עצמה אם הוא בכלל שם לב לכמה פעמים הוא אומר את זה.
רוני הסתובבה אליו, הנהנה בקצרה.
טוב, תקנה.
מה כבר נשאר להגיד? כבר ניסתה לדבר איתו, לא פעם. כל שיחה נגמרה אותו דבר: דורון נעלב, הסתגר בחדר, שותק כל הלילה, אחר כך מיכל מתקשרת בבוקר בקול של צדיקות פגועה, שואלת אם הכול בסדר. מעגל סגור, שרוני הפסיקה ממזמן לנסות לשבור.
דורון חייך בהכרת תודה וחזר לטלפון…
…שורה שלישית הייתה בדיוק כמו שרוני דמיינה, רואים מעולה, כל פרט על הבמה. אבל נהנתה לבד דורון מיד הסתובב לאמא שלו, לא הפסיק לדבר איתה עד סוף הערב.
מיכל ישבה מימין לבן, והם מיד התחילו לשוחח על התוכניה, על הלובי, על איזו מכרה שלכאורה עמדה ליד המתלה. רוני ישבה בשקט, בוהה במה, עוד לפני שההצגה התחילה. בהפסקה, דורון לקח את אמא שלו לקפה, רוני נשארה לבד, כי אף אחד אפילו לא הציע שתבוא, ולא היה לה חשק להתחנן. כשחזרו, מיכל סיכמה לדורון את המערכה כאילו ישבה באולם אחר. רוני עיינה שוב בתוכניה, וחשבה שהשורה השלישית לא שווה את השקלים ששילמה עליה.
גם בדרך הביתה שלושתם. קודם נסעו להוריד את מיכל ברמת גן. רוני ישבה עשר דקות באוטו, בוהה ברחוב, בזמן שדורון סייע לה עם הדלת, שמע משהו נוסף במדרגות. כשהוא חזר לאוטו, הפנים שלו היו רגועות, מרוצות.
היה מעולה, נכון?
רוני הנהנה והסתכלה החוצה. לא התחשק לה לדבר בכלל, הטילה הכול על “עייפות” למרות שהיא לא ממש רצתה לישון. לדבר עם דורון באותו ערב נראה מיותר, כל מילה שלה הייתה נתקעת באוויר ולא מגיעה אליו ממילא.
השבועות שאחרי התנהלו כמו שרוני צפתה מיכל קפצה מתי שהיא רצתה, דורון הלך איתה לים, לקניות, ורוני נשארה כמעט לבד בדירה שלה, שומעת מהמטבח את הצחוקים והשיחות שלהם. ארוחות זוגיות קרו פעם בשבוע במקרה הטוב, סופי שבוע היו ימי ביקור אצל מיכל או איזה אירוע בשלושה. רוני הלכה לישון מוקדם, מתעוררת עם אותו כובד בלב, שהפך כבר להרגל.
באמצע מרץ היא קיבלה בונוס שמן בעבודה. התלבטה שלושה ימים, ובסוף החליטה טיול לחו”ל, חמש עשרה לילות ביוון, הכול כלול, חוף, שמש, דירות מעולות וציון גבוה באתרי דירוג. חיפשה שבוע, השוותה חדרים, בדקה תגובות, מרחק מהים. זו הייתה צריכה להיות הצלה לשניהם רגע ביחד, לבד, להיזכר שהם בני זוג.
דורון, הזמנתי לנו חופשה, היא אמרה כשהם התיישבו לארוחת ערב, הניחה מולו טופס הזמנה מודפס. יוון, חצי חודש ביוני, הכל כלול, שקט, ים, אוכל טוב. זה היה כל הבונוס, אבל שווה את זה.
דורון הציץ בטופס, חייך חיוך עדין, הנהן.
וואי, מגניב. יפה מאוד, רוני.
רוני נשמה עמוק. אולי דווקא זה יעזור, אולי רק צריך קצת חופש להיות לבד, במקום אחר, והכול יסתדר. באותו ערב היא נרדמה הרבה יותר רגועה מבשבועות האחרונים.
למחרת דורון חזר הביתה, התיישב לארוחת ערב, חיכה שתניח לו את המנה, ואז ברוגע, ממש בין ביס לביס, זרק:
רוני, סיפרתי לאמא על יוון. היא גם רוצה לבוא, את יכולה לסדר לה עוד כרטיס?
המזלג שלה נעצר באמצע הדרך. רוני הניחה אותו בזהירות, הביטה בדורון, מנסה להבין אם זו בדיחה או שהוא פשוט לא מבין מה הוא אומר.
הפעם רוני לא שתקה.
לא, דורון. אני לא יוצאת לחופש עם אמא שלך.
דורון הפסיק לאכול, הסתכל על רוני כאילו אמרה מילה גסה בבית כנסת.
רוני, נו, היא לבד לגמרי, לא הייתה בים כבר שלוש שנים. מה יש, את מתקמצנת?
רוני התרחקה מהשולחן, נעמדה מול החלון, הידיים על השיש, האצבעות לחוצות עד שהלבינו. בפנים בער בה משהו שלא נתנה לו לצאת חודשים, וזה הגיע עכשיו.
שתיסע עם החברות שלה! יש לה חמש, דורון! חמש חברות כל שבוע נדבקות אצלה לתה! שתסע איתן לים, ותיתן לנו סוף סוף חופש!
רוני, זאת אמא שלי, את…
אני יודעת שזאת אמא שלך! רוני הסתובבה אליו, והכול נשפך, כל הסבלנות שאספה חודשים התרסקה. הרי היא חיה פה איתנו עשרים וארבע שבע! קולנוע איתה, ים איתה, תיאטרון איתה, ארוחות איתה! נמאס לי להיות האישה השנייה בזוגיות שלנו, דורון, אתה בכלל מבין?!
דורון הזיז את הצלחת, קם, הידיים משולבות.
את אטומה, רוני. את לא מבינה מה זה להיות לבד.
נכון, אני לא מבינה! רוני התקרבה ממש אליו, עיניים דולקות. ואני גם לא חייבת! אתה הבעל שלי, דורון! אני רוצה לצאת איתך לחופשה כמו בני זוג לבד. לא לשבת על שפת ים ולשמוע איך אתה ואמא שלך מנתחים את תרופת הלחץ דם שלה.
דורון הצר את העיניים, התרחק צעד.
את מרושעת. את יודעת מה? או שאמא שלי באה איתנו, או שאני לא בא.
רוני עמדה רגע. הביטה בו ארוך, בתשומת לב, ופתאום בפנים נסגר אצלה משהו שקט וסופי.
טוב. אני אסע בלעדיכם.
היא עברה לידו, נכנסה לחדר השינה, הוציאה מזוודה מהארון ודחפה אותה על המיטה. דורון הופיע בפתח אחרי רגע.
רוני, את מגזימה! בואי נדבר.
אנחנו תמיד מדברים, דורון, וכל שיחה נגמרת באמא שלך. רוני הורידה שמלה מהקולב, קיפלה בדיוק למזוודה. אני הולכת להגיש בקשה לגירושין. אני לא מסוגלת להמשיך זוגיות שבה אנחנו שלושה ואני רק בתפאורה.
דורון השתתק, נשען על המשקוף, ורק אז התחיל להבין שזה רציני שרוני לא מתווכחת, היא מסיימת.
…שניים אחרי זה, רוני שכבה על מיטת שיזוף במלון ביוון, בדיוק אותו מלון מהתמונות באינטרנט. השמש חממה לה את הכתפיים, מהים הגיע משב מלוח, וביד היה לה קוקטייל עם קרח. אף אחד צמוד אליה לא דיבר על לחץ דם, לא בכה על הצינור שבתקרה, לא סיפר מה אמרה אתמול השכנה. אף אחד לא הפריע, וזה היה מושלם. רוני שתתה שלוק, עצמה עיניים וחשבה לעצמה שהיה עדיף לסדר את זה מזמן, ולא לבזבז שנתיים על בן זוג שעדיין נשאר ילד של אמא.
