יומן אישי, 15 ביוני
היום התחוללה חוויה שאותי לא אשכח במהרה, כזו שמסתובבת בראשי ומזכירה לי עד כמה חיצוניות יכולה להטעות. תמיד אומרים אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו, אבל היום מצאתי עד כמה המשפט הזה נכון במיוחד.
הכול התחיל כשנכנסתי לאחד הבוטיקים היוקרתיים ביותר בתל אביב, כזה שממנו תמיד מבצבצים ניחוחות עור איטלקי ובשמים צרפתיים יוקרתיים. לבשתי טרנץ פשוט, לא משהו יוצא דופן, ובעודי נעצרת מול תצוגה של תיק יד ייחודי, קפץ לעברי המוכר, בחור בשם נועם, שחיוך מתנשא על פניו.
נועם הביט בי מכף רגל ועד ראש וירה: עדיף שלא תתקרבי בכלל לתיק הזה. המשכורת שלך בחודש שלם לא תספיק אפילו לאבזם שבו. בבקשה, תלכי.
הבטתי בו, נשמתי עמוק ולא נתתי להערה שלו לגעת בי. בפשטות, שלפתי מהכיס את הסמארטפון, פתחתי במהירות אפליקציה של ניהול השוואת המלאי של הרשת שהתפרסה על כל המסך והצגתי לנועם את הלוגו המוכר מישיבת הנהלה הבוקר, יחד עם המפתח הדיגיטלי.
אמרתי לו בשקט: מעניין. לפי האפליקציה הזו, אני הרגע אישרתי פיטורים מיידיים של מנהל קומת המכירה.
הבעת הפנים שלו התהפכה ברגע הפה נפער, הלבבות התפזרו במבטו. הוא גמגם בלחש: רגע את את שרון מרקוביץ, המשקיעה מהבוקר?
הנחתי את הטלפון בכיס ופסעתי צעד קרוב אליו, בקור רוח מוחלט. אמרתי: אני זו שבבעלותה כל הבניין הזה. ואתה? אתה זה שיוצא ממנו עכשיו.
בתנועה חדה לחצתי באפליקציה על כפתור הזנקת הצוות. שני מאבטחים גבוהים, כאילו הופיעו מן האוויר מאחוריי ועברו לעמוד מולו. פניו הלבינו, והוא נעשה קטן פתאום. כשהמאבטחים הניחו ידיים יציבות על כתפיו, השפיל מבטו והבין שאין דרך חזרה.
הוא התחיל לגמגם, אולי להתנצל, אבל המאבטחים הנחו אותו החוצה לבית דרך הכניסה הצדדית. ברגע אחד הסתיימה הקריירה הקצרה שלו בשירות לקוחות יוקרתיים.
אני נשארתי לעמוד רגע, ואז התקדמתי אל התיק שעליו אסר לי לגעת, סידרתי אותו בעדינות ושמתי לב לגלי המתמחה הצעירה שעמדה מבולבלת בפינה. פניתי אליה ואמרתי בשקט: תזכרי, יקירתי: כסף לא עושה רעש. הוא מעדיף את השקט. אבל כבוד בוודאי שהוא צריך להדהד חזק, בלי קשר למה שלובשים האורחים שלנו.
היום הבוטיק מתנהל לפי רוח חדשה, ובשמועות אומרים שזה החנות הנעימה בעיר.
הלקח פשוט וברור לעולם אל תשפטו אדם לפי הבגדים שעליו. לעולם אי אפשר לדעת מי באמת עומד מולכם.
קרה לכם פעם שמישהו זלזל בכם בגלל ההופעה? אשמח לשמוע בתגובות.
