לפני שנה וחצי אני ובעלי הפכנו להורים. ילדתי בת נפלאה. וכך, למרות שהבת שלנו עדיין כל כך קטנה, החלטנו השנה לצאת לחופשה בארץ. כשהאמא שלי באה לבקר אותנו, סיפרתי לה על התכניות שלנו.
אמא שלי אמרה:
איך תצליחו לנוח עם ילדה קטנה? לא תצליחו ליהנות באמת מהחופשה. השכנה שלי חזרה לא מזמן מהחופשה הילדים שלה לקחו אותה בשביל שתשמור להם על הנכדים. גם אני הייתי הולכת, אבל פשוט אין לי שקלים מיותרים לזה.
כמובן שהבנתי את הרמז של אמא שלי, אבל בינתיים לא הגבתי. החלטנו לשבת ולחשוב יחד. ביום שלמחרת בישרתי לאמא שלי שאנחנו רוצים שתבוא איתנו. אבל דיברתי איתה בכנות גמורה:
תראי, אמא, בעלי מממן לך את כל הנסיעה. תהיה לך חדר משלך, הוא גם יקנה לך כרטיסים. אפילו ניתן לך כסף לקניות קטנות. אבל את תבואי כדי לעזור לנו, כן? אתן לך כסף נוסף רק שבעלי לא ידע מזה!
אמא הסכימה בשמחה. וכך טסנו יחד. את היום הראשון העברנו יחד, אחרי הטיסה היינו עייפים וכולנו הלכנו לישון מוקדם. ביום השני, בעלי פנה אל אמא:
הערב תקחי איתך את הנכדה לחדר שלך. אנחנו רוצים לצאת למסעדה בערב זוגי כזה! עם כל הלב, אבל לצערי לא אוכל ענתה אמא. אתמול קניתי שני טיולים ואני יוצאת בבוקר! מה? אמא, חכי רגע! מה קורה פה? את באת לעזור לנו עם הילדה! הרי על זה דיברנו! כן, אבל קניתי שני טיולים רק. יש לי יומיים לעצמי ולחופשה שלי. אחרי זה אעזור לכם עם הילדה, מבטיחה! הבטיחה לי בשלווה.
כמובן שהסכמתי, קצת כועסת בפנים. יומיים חלפו, אמא הכריזה:
נראה לי שאני מצוננת! תטפלי בינתיים לבד בילדה. לא רוצה להדביק אותה. אמא, את לא נראית חולה בכלל! את אפילו לא מתעטשת או משתעלת! הופתעתי.
עברה לה שבוע, אמא התלוננה כל הזמן שהיא לא מרגישה טוב. ואז הזדמן לראות את אמא אוכלת גלידה. אמא! מה זה? ומה עם הכאב גרון? או שאולי את בכלל לא חולה ופשוט שיקרת לנו את כל הימים האלה? גם אני רוצה לנוח! גם אני עובדת, גם אני עייפה מאוד! אני לא הבייביסיטר שלך! אמרה אמא בתוקף.
התרעמתי: אבל אמרנו שנשלם לך חופשה, ובתמורה תעזרי לנו עם הילדה. ובסוף את נחה בכיף שלך!
נפגעתי מאוד מאמא שלי. עד סוף החופשה כמעט ולא דיברתי איתה. חזרנו הביתה ועדיין לא מדברות. עברו שלושה חודשים ואני פשוט לא מצליחה לסלוח לה על מה שעשתהחלפו כמה שבועות. הבית היה שקט אולי שקט מדי. בכל פעם שהחזקתי את הבת שלי, הרגשתי צביטה בלב. משהו חסר. יום אחד, כשקיפלתי בגדים ונחתה לידי חולצה של אמא שכחתי להחזיר לה מהחופשה עלו לי דמעות.
ישבתי וכתבתי לה הודעה: “אמא, את צודקת גם לך מגיע לנוח וליהנות. התעצבנתי כי רציתי שתהיי בשבילי, כי קשה לי להודות גם אני לפעמים רוצה להיות שוב הבת שלך, לא רק האמא של מישהו. אני מתגעגעת לחיבוק ולשיחה שלנו.”
אמא ענתה כעבור חמש דקות: “גם אני מתגעגעת אלייך. אולי נלך ביחד לקפה כשיהיה לך ערב פנוי? את תביאי את הילדה, ואני אקנה עוגה.”
פתאום נזכרתי אנחנו לא חייבות לבחור תמיד מי העוזרת ומי המקבלת. לפעמים, פשוט להיות ביחד רגע, לשבת עם קפה ועוגה ולצחוק על כל הבלגן זה הכי הרבה שאפשר לבקש. לקח לי זמן להבין אבל אולי המשפחה שלי, ממש כמו המסע שעברנו בחופשה, אף פעם לא תהיה מושלמת. וזה בסדר. כי יש אהבה ואפשר תמיד להתחיל מחדש, גם אחרי סערת רגשות, גם אחרי חופשה אחת שהתפקששה.
