הסיפור הזה התרחש לפני כמה חודשים. בערב, דניאל חזר מנתב”ג, לשם נסע להביא את אימו שהגיעה מארה”ב. בדרך, פגש בבחורה שעמדה לבד בצד כביש 1. הוא החליט לעצור ולהציע לה עזרה. כשעלתה לרכב, דניאל הושיט לה את הז’קט שלו, כי היא הייתה רטובה לגמרי מהגשם שירד באותו ערב.
הסתבר שאביה שלה הרים עליה יד, ולכן היא התחננה בפני דניאל שייקח אותה לתחנת רכבת תל אביב סבידור מרכז, שם תוכל לבלות את הלילה ולחשוב מה לעשות בבוקר. דניאל לא הצליח להשאיר אותה לבד בצרה שכזו, והציע לה בתמימות להישאר איתו למספר ימים, עד שתסתדר. כך מצאה עצמה הבחורה, שנקראה איילת, גרה בדירתו.
שלושה חודשים מאוחר יותר, קרה משהו בלתי צפוי. באחד הימים, איילת הרגישה מאוד לא טוב, וגילתה שהיא בהריון. בהתחלה, דניאל לא ידע כיצד לעכל את הבשורה, אך תוך זמן קצר הבהיר לעצמו שכל הפלה אינה באה בחשבון. הוא כרע ברך וביקש את ידה.
הדבר המעניין הוא שדניאל מתגאה תמיד בפני החברים שלו על כמה הזה אשתו איילת מבשלת נהדר ואיזו מארחת היא, הכי ישראלית שיש. ובכל זאת, יש משהו שהוא מסתיר ממנה ומעצמו הוא מעולם לא הצליח לאהוב אישה באמת, אבל נשאר איתה מתוך רחמים ותחושת שליחות. הוא לא יודע כמה זמן עוד יחזיקו יחד, אבל כל עוד הוא רואה את החיוך שלה, הלב שלו מתמלא שמחה.
