הייתי בן תשע עשרה כשבחור בשם רועי, שאיתו יצאתי במשך שנה, ביקש ממני להתחתן איתו. ידעתי שזה קצת מוקדם, ושהחיים עומדים להשתנות, שלא אוכל כל כך לצאת לבלות עם חברים כמו פעם. אבל רועי היה בחור מאוד רציני וחביב. מתוך פחד שלא אמצא מישהו טוב ממנו, הסכמתי להיות אשתו.
עברנו לגור יחד עם ההורים שלו. להורים שלי יש בית גדול ופרטי ליד תל אביב, נתנו לנו את הקומה השנייה. חשוב לומר ההורים של רועי לא היו חסרי אמצעים, וגם בזמן החתונה שלנו רועי הרוויח יפה, כך שיכולתי ללמוד באוניברסיטה בלי דאגות.
שנתיים מאוחר יותר נולדה לנו ילדה ראשונה, בת. רועי היה מאושר, ואז פתאום נפלה עלינו צרה שלא צפינו הוא איבד את עבודתו. ההורים הציעו לו מקום בעסק המשפחתי, אבל רועי, שתמיד היה עצמאי, החליט לחפש כיוון משלו. במקרה חבר הציע לו לנסוע לעשות כסף בחו”ל. רועי קפץ על ההצעה.
סיכמנו שהוא נוסע רק לשנה, לחסוך קצת, לקנות אולי איזה משהו קטן. רק שאחרי שנה של משכורות יפות הוא כבר לא רצה לחזור, ואמר לי שהוא נוסע שוב, הפעם לשנתיים “לקנות לנו דירה בתל אביב, שנהיה עצמאים, לא תלויים בהורים”. מובן שזה החלטה מכובדת, אבל איפה אני? ומה עם הילדה? רועי הבטיח לבוא כמה פעמים בשנה, וכך היה. בקיצור, ככה עברו להן חמש שנים. בתקופה הזאת הרגשתי בודד, הרגשתי שאני משווע כבר למישהו שיהיה איתי, ממש כמו אוויר לנשימה.
יום אחד קיבלתי הודעה בפייסבוק מגבר קצת יותר מבוגר ממני, אלעד שמו. הוא הציף אותי במחמאות, אמר לי שאני הבחורה הכי יפה והכי מיוחדת שיש. כבר המון זמן לא שמעתי מילים כאלו מרועי. התכתבנו חודש, ואז נפגשנו, ובפגישה הזו הכול קרה בגדתי בבעלי. לא הצטערתי באותו רגע, להפך, היה לי טוב איתו, ופגשתי אותו עוד כמה פעמים.
כעבור חודשיים, רועי חזר הביתה, הפעם לתמיד, דיבר אליי במילים יפות, קנה לי דירה חדשה בנתניה. אבל הייתה לי מועקה גדולה על הלב. סיפרתי לו אמת בגדתי בו, ולא פעם אחת. ומה קרה?
רועי זרק אותי מהדירה. ניסיתי ללכת אל אלעד, אבל הוא הבריז, אמר שהוא עסוק, תירוצים. מבחינתו לא הייתי יותר מרומן חולף. רועי בינתיים התחיל תהליך גירושים, והבת שלנו איתי אצל אמא שלי, אבל רועי מאיים לקחת אותה ממני. אני מתבייש בעצמי, לא מבין איך לא חיכיתי לרועי, איך עשיתי דבר כזה ופגעתי בו כל כך.
הבנתי שבזוגיות צריך סבלנות ונאמנות הייתי צריך לחכות, להאמין, ולא להרוס משפחה בגלל רגע של חולשה. יש לי עוד הרבה מסקנות, ובעיקר ללמוד לסלוח לעצמי ולהתבגר.
