שמעתי את השיחה רעועה, אני על הפרויקט: בעלי נסע לעבוד במרחקים, אבל אחרי שבוע אמא שלי ראתה אותו בשכונה אחרת עם עגלת תינוק. יצאתי לבדוק
לפני שבועיים עמדתי על הרציף הקר בירושלים, עטופה היטב במעיל פוך, ונפנפתי לאליאב. בידיו הייתה תיק ספורט ענק, מלא בגופיות תרמיות, גרביים עבות ושימורים. הוא יצא ל”שליחות”. רחוק. לאזור שבו תנאי השרידות קשים, עבודה מפרכת, וכמו שהוא אמר הרבה כסף.
גילי, אל תדאגי יותר מדי הוא נישק אותי במצח באיזו רכות שלווה ומתנתקת. רק שלושה חודשים, בסוף נוכל לסגור את המשכנתא. אחר כך תקני רכב חדש. שם אין קליטה כמעט, את יודעת מדבר, פרויקטים. אשתדל ליצור קשר מדי פעם. תמתיני לי.
והמתנתי. חיים של חיכיון אינסופי כמו כלב נאמן. לא עוזבת את הטלפון אפילו במקלחת. אליאב התקשר לעיתים רחוקות פעם בכמה ימים, תמיד בווידאו, אבל המצלמה כמעט תמיד כבויה או מכוסה.
האינטרנט בקושי עובד, גילי קולו הגיע מבעד לרעש סטטי. כאן אנטנה אחת לכול האזור. אני אוהב אותך, מתגעגע מאוד. עכשיו אני רץ, המנהל קורא לי.
האמנתי בו. יותר מזה גאה בו. בעלי גיבור שמקריב הכל למען המשפחה. חסכתי בכל, לא יגעתי בכסף שהוא כביכול מרוויח בשביל העתיד שלנו.
היום התחיל רגיל. הייתי בעבודה והתקשרה אמא שלי. הקול שלה היה מוזר שקט ודרוך, כאילו בחרה מילים.
גילת, את יושבת?
אמא, מה קרה? עם אבא הכל בסדר?
עם אבא מצוין. אני בקניון גבעת שמואל, בצפון העיר. חשבתי על מתנה לנכד וגילי, אני ראיתי את אליאב.
צחקתי בקול, בנימה עצבנית, כמעט היסטרית.
אמא, נדמה לך. אליאב בשליחות. שבע שעות הבדל. שם יש רק חול, הוא או ישן או בעבודה.
גילי קטע אותי בחדות אני מכירה אותו כבר עשר שנים. יודעת איך הוא הולך, איך הוא מגרד את הקרקפת, את המעיל שלו. זה היה הוא. הוא ישב בפוד-קורט. עם בחורה צעירה. ו הם דחפו עגלת תינוק.
העולם לא נפל, פשוט קפא. הכל הפך שטוח ואפור. יצאתי מהעבודה בטענה של מיגרנה וקפצתי למונית. הדרך לקניון גבעת שמואל ארבעים דקות. כל הזמן ניסיתי להתקשר לאליאב. תשובה “המנוי הזמני אינו זמין”. ברור, הרי הוא ב”מדבר”.
אמא חיכתה לי ליד הכניסה חיוורת, עם בקבוק מים שבו טיפות ולריאן.
הם בקולנוע לחשה. הסרט ייגמר בעוד עשרים דקות.
חיכינו. אני התחבאתי מאחורי עמוד, מרגישה כמו דמות בבלשי זול. דלתות האולם נפתחו, גל אנשים יצא. ביניהם ראיתי אותו ה”עובד-מרחקים” שלי, הגיבור שלי. הוא הלך עם בחורה בת עשרים וחמש בערך. היא הייתה בהריון הבטן כבר בלטה. וסמוך אליו אליאב דחף עגלה עם ילדה קטנה בת שנה וחצי.
לא נראה עמל, לא עייף. דווקא רגוע, שבע, מרוצה מהחיים. הוא חייך אליה כפי שלא חייך אלי שנים רבות, התכופף ונישק אותה במצח.
אז יצאתי מאחורי העמוד.
שלום, עובד המרחקים אמרתי בקול רם.
אליאב הרים את עיניו, כל הצבע ירד מפניו. כמעט רצה לברוח, אבל העגלה עצרה אותו.
גילי?.. מה מה את עושה פה?
אני? אני פוגשת את בעלי שמשלחת העבודה. חזרת מוקדם! המטוס הקדמת? או פיתחת טלפורט?
הבחורה נראתה מתוחה, מעבירה מבט ממנו אלי.
אליאב, מי זו? שאלה בנימה לא נעימה. זאת האקסית שמטרידה אותך עם המזונות?
הסתכלתי לה בעיניים.
אקסית? אני אשתו החוקית. עשר שנות נישואין. והוא כביכול עכשיו אמור להיות בפרויקט, לעבוד לנו על המשכנתא.
אליאב שתק. כל הסיפור שבנה קרס בדקה אחת. התברר שאת כל “השליחויות” במשך שלוש שנים הוא לא היה בשום מקום פשוט חי בשני בתים. בצפון העיר איתי, ובדרום איתה. והכסף? כסף לקח מהתקציב המשפחתי, לקח הלוואות וחובות, ומימן משפחה שנייה.
עזבתי. אמא שלי הלכה אחרי. מאחור נשמעו צעקות, ילדה בוכה, בכי והיסטריה של הבחורה. לא היה אכפת לי.
אם מנתחים את הסיפור, מדובר במשלחת פיקטיבית סוג גבוה של שקר נרציסיסטי. שנים של סיפורים על מחוזות רחוקים וזמנים שונים, כשבעצם היה במרחק ארבעים דקות. לא רק שקר, אלא מניפולציה מתוכננת.
קודם כל, אשליית המרחק. ככל שהמקום רחוק, קל יותר להסביר חוסר נוכחות: “יקר”, “רחוק”, “אין קליטה”, “שינוי שעות”. אידיאלי להתחמק.
שנית, דיסוציאציה. יש בהם, אנשים כאלה, מצבים אישיים שונים. מול אישה אחת דמות מסוימת, עם השנייה אחרת. עולמות נפרדים, בלי אשמה.
שלישית, גזלייטינג לבת הזוג השנייה. לפי דבריה, סיפר לה שזה “גרושה” שמפריעה לו לחיות ומשאירה אותו בלי גט. כל אחת מקבלת סיפור אחר.
רביעית, טפיליות כלכלית. מה שמפחיד יותר מהבגידה זה הכסף האישה חוסכת, מתכננת עתיד, ולמעשה מממנת חיים זרים. זה אלימות כלכלית.
ולבסוף, תפקיד המקרה. לפעמים עיניים חיצוניות אמא, חברה שוברות את האשליה. כשהעובדות לא מתאימות לאמונה, צריך להאמין לעובדות, אפילו אם זה כואב.
מה עושים עכשיו? אין מקום לשיחות נפש. אי אפשר להיות בהסכמה עם אדם שיכול לשקר כל כך הרבה. צריך צעדים ברורים: גירושין, בדיקת כספים, החלפת מנעולים. “השליחות” שלו נגמרה בקריסה טוטאלית.
האם היית מאמינה לבעל שמספר שנסע לעבוד רחוק בארץ? או שכן היית בודקת כרטיסי טיסה ומיקום?
