Высадив любовницу из машины, Элиав нежно с ней прощается и едет домой. У подъезда он задерживается на миг, в голове перебирая, что скажет жене. Поднимается по лестнице и открывает дверь.
שלום, говорит Элиав. דנה, את בבית?
כן, флегматично откликается жена. שלום. אז מה, להתחיל לטגן שניצלים?
Элиав решает быть ישיר להכריע, בביטחון, כמו גבר! לסיים את החיים הכפולים עכשיו, כל עוד נשיקות המאהבת עוד על שפתיו, לפני שיחזור לשגרה השקטה.
דנה, מנקה את הגרון. באתי להגיד… שאנחנו צריכים להיפרד.
לידיעה דנה מגיבה בשלווה מוחלטת. לדנה אשתו בכלל קשה מאד להוציא אותה משיווי משקל. פעם אפילו קרא לה בצחוק “דנה הקרחונית”.
זאת אומרת מה? שואלת דנה מהמטבח. לא לטגן שניצלים?
תעשי מה שבא לך, עונה אליעב. רוצה טגני, לא רוצה אל תטגני. אני הולך לאישה אחרת.
רוב הנשים היו עכשיו מתפרצות, צועקות, אולי אפילו רודפות אחריו במחבת ביד. אבל דנה לא מהן.
מה קרה, איזה שוויצר, היא אומרת. הבאת לי את המגפיים מהסנדלר?
לא… נבוך אליעב. אם זה כזה חשוב אסע עכשיו לקחת אותם.
אויש… ממלמלת דנה. תמיד אתה כזה. תשלח אותך למשהו תחזור עם משהו אחר.
אליעב נעלב. נראה לו שהשיחה על פירוק הבית מתנהלת מוזר מדי. אין רגשות, אין כעס, איפה הדרמה? מצד שני, למה לצפות מהאישה שקוראים לה דנה הקרחונית?
נדמה לי, דנה, שאת לא שומעת אותי! הוא מתעקש. אני מודיע לך רשמית שאני עוזב לאישה אחרת, עוזב אותך, ואת על מגפיים!
נכון, היא משיבה. בניגוד אלי, אתה יכול ללכת לאן שתרצה. הנעליים שלך הרי לא בתיקון. אז למה לא ללכת?
הם חיים יחד הרבה שנים, אבל עד היום אליעב לא מבין מתי היא צוחקת ומתי היא רצינית. פעם דווקא אהב בה את האופי הזה, השקט, היכולת להישאר רגועה, וגם כמובן את החריצות והגזרה.
דנה יציבה, נאמנה וקרת־רוח כמו עוגן של ספינה. אבל עכשיו אליעב אוהב אחרת. אוהב, חם, באשמה ובעונג. הגיע הזמן לעשות סדר, ולהתחיל חיים חדשים.
וזו הסיבה, דנה, הוא אומר בטון חגיגי ועצוב אני מודה לך על כל השנים, אבל אני עוזב, כי אני אוהב אישה אחרת. אותך, אני לא אוהב.
באמת, דנה מגחכת. לא אוהב אותי. נו מה? אמא שלי אהבה את השכן, ואבא את שש־בש וערק. תראה איזה ילדה יצאה להם.
להתווכח עם דנה זה לא קל. כל מילה משקולת. כל ההתלהבות של אליעב נעלמת, וכבר לא בא לו ריב.
דנית, את באמת מיוחדת, הוא אומר בעצב אבל אני אוהב אחרת. באהבה חמה ומתוקה. מתכוון לעבור אליה, את מבינה?
אחרת? מי? היא שואלת. תמר אמיתי?
אליעב נבוך. לפני שנה באמת היה לו רומן קצר עם תמר, לא העלה על דעתו שדנה יודעת.
איך את מכירה אותה?… התחיל, וקטע את עצמו. לא משנה. לא, דנה, זו לא תמר.
דנה מפהקת.
אולי יפעת סגל? שואלת.
אליעב מתכווץ גם עם יפעת היה לו משהו, פעם. אם דנה יודעת, איך לא אמרה כלום? אה, נכון, דנה היא אבן, לא תוציא ממנה מילה.
לא guessed, אומר אליעב. לא יפעת, לא תמר. מישהי אחרת, מדהימה, אישה שכל החיים חלמתי עליה. אני עוזב אליה, תעזבי אותי בשקט!
בטח מיכל, עונה דנה. אליעב אליעב… שקוף כמו זכוכית. כל כך סודי, אה? החלום שלך מיכל כהן, בת 35, ילד אחד, שתי הפלות… נכון?
אליעב מתחרפן. פגיעה מדויקת! באמת עם מיכל כהן הוא מסתבך עכשיו.
אבל איך?… מגמגם. מי סיפר? ריגלת אחרי?
אלמנטרי, אליעב, אומרת דנה. תזכור, אני רופאת נשים. עברתי על כל הנשים בעיר הזאת, בזמן שאתה רק עם חלק קטן. מספיק לי להעיף מבט במי שצריך בשביל לדעת שהיית שם, אידיוט.
אליעב מתעשת.
נגיד שניחשת. אומר בתקיפות. גם אם זו כהן, אני הולך אליה. זה לא משנה.
אתה כזה תמים, עונה דנה. היית לפחות בודק איתי קודם! כאחת שיודעת אין במיכל שלך שום דבר מיוחד, הכל אותו דבר אצל כל הנשים ואני רופאה! תיק רפואי של החלום שלך ראית בכלל?
ל,לא… מודה אליעב.
חשבתי. קודם כל, לך תתקלח. מחר אתקשר למושיק ויכניס אותך לבדיקה בלי תור, היא פוקדת. אחר כך נדבר. בושה בעל של רופאת נשים לא מצליח למצוא אישה בריאה!
אז מה לעשות? אליעב אומר בכאב.
אני הולכת לטגן שניצלים, עונה דנה. אתה תתקלח ותעשה מה שבא לך. ואם תרצה באמת חלום בריא תבוא, אמליץ לך על מישהי…
