אמא שלי באה לעזור עם הבת שלי ונשארה. אין לי מושג איך להגיד לה, איך לרמוז

Life Lessons

לאחרונה, אמא שלי התחילה לחיות לבד. היא התגרשה מאבא שלי, ואחי גר איתה תקופה ואז עבר לגור עם בת זוג. אז היא התלוננה בפניי שקשה לה להיות לבד בבית הגדול. מפחיד ומדכא, במיוחד בלילות. היא רוצה מישהו לדבר איתו. נהיה לי עצוב בשבילה, אז הצעתי לה לעבור לגור עם אחות שלה. גם היא גרה לבד. אבל לאמא זה ממש לא התאים. היא טענה שבגיל כזה אנשים כבר לא מסתדרים אחד עם השנייה.

מאז שאחי עזב, אמא התחילה לבקר אותנו הרבה. בלי הזמנה, לפעמים בסופי שבוע, לפעמים באמצע השבוע, פתאום באמצע הלילה. תמיד שמחנו כשהיא באה, והיינו מארחים אותה בכיף. וגם אנחנו, כל פעם שיש לנו הזדמנות קופצים אליה לביקור בפתח תקווה, לוקחים אותה איתנו לצימר בצפון כשאנחנו נפגשים עם השדכנים, נוסעים איתה לים. עושים כל שביכולתנו, שלא תרגיש בודדה.

הכל היה קסום עד שנולד לנו בן. בתירוץ שהיא מגיעה לעזור עם הנכד, אמא ביקשה להישאר אצלנו. זה היה כשחזרתי מאיכילוב, מהלידה. היא נימקה את זה יפה, ודיברה הגיוני. חשבנו וחשבנו – והסכמנו. באמת, היא עזרה המון: טיפלה בתינוק, עזרה בניקיון, הכינה אוכל. רק שלא תיארנו לעצמנו שהיא תישאר איתנו כמעט לנצח. עברו חודשיים, והיא לא מראה כל כוונה לעזוב. עכשיו היא כבר מציעה להשכיר את הדירה שלה הרי חבל שתעמוד ריקה…

אני ובעלי מאוד מודים לה על העזרה. אבל מתחילים להרגיש מותשים מהנוכחות הבלתי נגמרת שלה. אנחנו רוצים זמן משלנו, שקט עמוק שהוא רק שלנו. היא גמלאית ולא יוצאת מהבית, תמיד שם, מרחפת במטבח, מסדרת את הסירים והצלחות אחרת כל יום.

היא מזיזה דברים, מארגנת מחדש את כל הארונות. ולא נשאר לנו טיפת פרטיות או חופש. לא סתם בחרנו לגור לבד. הדירה שלנו ברמת גן לא מספיק גדולה אפילו לנו. חוץ מזה כבר אי אפשר להסתובב בבית כתמול שלשום, חייבים ללבוש פיגמה תמידית. זה מייאש. אמא גם התחילה להגיד לנו איך לנהל את החיים שלנו, ואיפה להשקיע את הכסף. מציקה לבעלי, אומרת שהוא לא עוזר לי מספיק.

ניסיתי לדבר איתה בגילוי לב. לנסות להסביר שמגיע למשפחות צעירות לחיות לבד, להיות זוג צעיר אמיתי. אבל היא לא מסכימה, בעיניה זה נורמלי לגור אצל הבת. וגם לדעתה, הורים צעירים לא אמורים להסתדר לבד עם תינוק. הרי תינוק זו אחריות עצומה. אני כבר לא יודעת איך להגיע אליה. איך להסביר לה שהפכה מברוכה לעול. מאוד קשה לי עם זה, כי כל כך עצוב לי עליה, שהיא לבד בזיקנה שלה.

אבל אף אחד לא אשם שהיא עזבה את אבא. והיא תמיד יכולה למצוא מישהו חדש אולי בעיר אחרת, אולי בליל ירח מלא ביפו, אולי כשהרוח בשפלה תחליט פתאום לשנות כיוון.

Rate article
Add a comment

six + two =