את מפעל תינוקות? כמה ילדים עוד את מתכננת להביא לעולם? חמותי, דבורה, התפרצה עליי מתוך צחוק עוקצני, מתגלגלת כמו זית במטבח ישן.
שלום גם לך, דבורה. חבל על ההערות, עניתי בשקט, מנסה לאסוף את העננים הדחוסים של החלום. נדב סיפר לך שאנחנו שוב בהריון, וזה מה שהוציא אותך משיווי המשקל?
ברור שזה הוציא! כבר אחרי הנכד השלישי ביקשתי ממך להפסיק להביא ילדים. הרי אמרתי לך: אחת חכמה יודעת מתי לעצור. אפילו הבאתי לך חבילת קונדומים בראש השנה, שתתחילי לשמור ואת עוד ממשיכה ליילד! דבורה גימגמה בכעס.
אני זוכרת היטב את חבילת הקונדומים המבוישת שהיא דחקה לידי בערב ראש השנה זה היה בדיוק ביום הולדת של הבן הבכור שלנו, איהב. אותה הרמיזה – הגיעה העת להפסיק ולעצור, כמו רכבת לילה שמסרבת להיכנע.
שמענו אותך, דבורה, אבל קשה להתווכח עם הטבע, עניתי, רגועה כמו דג בחבית.
את צוחקת עליי? תגדלי אותם לבד, אני לא עוזרת יותר… היא המשיכה, אבל פתאום קולה התמזג בצלילים צרצרים מהטלפון והשיחה נקטעה.
הטלפון הושלך למיטה, וחיוך קל עבר על פניי, ידי מלטפת בטן שטוחה לגמרי, כאילו לא תמונת אם אלא דינוזאור נסתר. היינו בדרך אל הילד הרביעי וזה שיגע את דבורה. חלמתי שהיא עומדת מולי, ענן שחור בסלון, ולא הבנתי למה לבה כל כך חם.
הרי מעולם לא טיפלה בנכדיה, לא תמכה בנו בשקלים, לא באה לעזור, גג חג פעם בחודש לשעה. מתנות בחגים בלבד. זה תמיד צרם לי; הרי היא לא ענייה, דבורה, יכלה להביא סוכריות או במבה; אבל כנראה אין לה חשק. אני בלעתי, כמו חצץ באוכל, ושמרתי בבטן. אפילו לנדב לא סיפרתי דבר.
הילדים לבושים יפה, לעולם אינם רעבים וזה העיקר. נדב מביא הביתה משכורת נאה, ואני משתדלת להרוויח קצת בעצמי. כשהעסק הקטן שלי התחיל להכניס, שכרתי מטפלת לילדים שתשחק ותקח אותם לגינה, כדי שיהיה לי זמן לעבוד.
המשפחה שלנו יפה ומוארת חוץ מהצל של דבורה שזולג לתוך כל השלום. לא התחברה אליי מהתחלה, וכשהילדים הגיעו בזה אחר זה נראתה זועמת, כמו גבעול נענע שלא רוצה לגדול.
בפעם השלישית כבר התעקשה על הפלה. מאוחר יותר המסכה סדקה, ונגעה בלב בעוד נכדה. וכמעט שנרגעה המלחמה ואז גיליתי שאני בהריון רביעי. זה לא היה מתוכנן; ידיו של אלוהים שלא בחרנו בהן. ובכל זאת: ילד בא, ונטפל בו באהבה.
הבשורה הזו לא זרחה בשמי דבורה. נדמה לי, בחלום ההפוך הזה, שכל חשש שלה הוא שבן יקר לה יפסיק לעזור לה בכסף. נדב מזרים לה שקלים לכל צורך, והיא דואגת: עם ארבעה, תינוק באופק, קופה תיסגר.
אני לא מתנגדת שיעזור לאמא שלו, כל עוד ילדנו לא נפגעים. חסכונות ישנו, ואני מעודדת נדב בכל מעשה חסד: טיפל בשיניה של אמו, לקח אותה לים המלח, שילם על צבע בבית המשופץ.
אם צדקתי, והיא באמת חרדה לכסף זה רק יחמיר. ההטרדות וההערות ידרדרו אותי אם חלום זה נכון לקצה של נבילה.
אבל כל פעולה שלה לא תזיז אותנו מהחלטתנו: נביא את הילד הרביעי, נעשה מה שצריך.
רק שאלה אחת תלויה באוויר, כמו דבורת עץ: האם יש מקום לאמא של הבעל להכתיב לאחרים כמה ילדים להביא?
