יש לי את האמא הכי טובה בעולם! היא הביאה אותי לעולם בגיל מאוד צעיר רק בת 16 הייתה כשנולדה. כל המשפחה הייתה מזועזעת, ורק הסבים שלי תמכו בה. כתוצאה מזה, הפכתי לילדה הכי רגועה וטובה בעולם.
המשפחה שלי יחד גידלה אותי, וההורים שלה דאגו שהיא תמשיך ללמוד ולהשכיל, כך שלעולם לא היינו עניים. בזכות העבודה הקשה של אמא שלי, לא נאלצנו לדאוג לכסף ומריבות או ריבים במשפחה כמעט ולא היו.
עברו השנים, וגם אני הגעתי לגיל 16 ואז גיליתי שאני בהריון. רק בן הזוג שלי גילה בגרות, לקח אחריות, ונשא אותי לאישה. ילדתי בגיל 17, וכך אמא שלי הפכה לסבתא בגיל 33. אבל היא לא נשברה, להפך היא הייתה מאושרת, והמשכנו לגדל ילדה יחד כמשפחה אחת מאוחדת. השלמתי את הלימודים ומצאתי עבודה נהדרת.
היום הבן שלי בן 12, ואני שוב בהריון, בפעם השנייה. הכול היה בסדר עד לא מזמן. והדגש הוא על היה.
לפני זמן לא רב, אמא שלי הודיעה לי שהיא רוצה להביא עוד ילד לעולם. שאלתי אותה למה, כי באמת רציתי להבין. התברר שהיא התאהבה בגבר. רק שהוא נשוי, לא מתכוון לעזוב את משפחתו ולא רוצה להכיר בילד. הייתי בהלם מוחלט. כל שיחה לא עוזרת. בנוסף, אמא אמרה שכבר נכנסה להריון. והיא לא מתכוונת לבצע הפלה היא החליטה להביא לעולם את הילד הזה.
אז פשוט ישבנו ובכינו. בכינו כי אותו גבר לא יתחתן איתה, לא יכיר בילד ולא ישלם מזונות. אם היא רוצה אותו, היא תיאלץ לגדל אותו לבד ולגבר יש ילדים משלו.
בסוף, אמא נהייתה עצובה מאוד. יכולתי לחזק אותה, להיות לה כתף, אבל לא היה לי איך לעזור. היא מאוהבת, בהריון, ונטושה כמה רע עוד אפשר לבקש?
אני לא מפסיקה לחשוב על כך שכשהתינוק ייוולד, אפילו מכרים מהשכונה יתחילו לרכל, ללעוג לה ולהסתכל עליה בעין עקומה. הרי היא לא רק תהיה חד הורית, אלא גם תלד בשנות הארבעים שלה ובקריית גת כולם בסוף שומעים על הכול.
אני עושה הכול בשביל לתמוך בה. כי אם גם אני אתפרק, לה כבר לא יישאר כוח היא תישבר. הסבים שלי עדיין לא יודעים שהם עתידים להיות שוב סבא וסבתא. אמא ביקשה שלא אגלה עדיין.
נראה לי שהיא מתלבטת אם לעשות הפלה. גם אני לא יודעת לעודד או להניא אותה מזה. אני פוחדת, אבל מאוד מרחמת עליה. בסוף זוהי הדאגה והפחד שלה, ואני מבינה שאין לה מושג מה הצעד הנכון. כולם נגדה והיא כבר הספיקה להתחבר ולהיקשר אל העובר. אז מה כדאי לעשות? לוותר או לנסות לגדל? בסוף, זו צריכה להיות ההחלטה שלה בלבד.
סיפרתי הכל לבעלי, שהוא המפרנס העיקרי. הוא הגיב בשלווה מפתיעה. מבחינתו, כשיש שני ילדים בבית מקום לשלישי גם כן יהיה. אבל אני עדיין מפחדת. אולי לחינם?
הלב שלי אומר שדווקא ברגעים הקשים חייב לתמוך, לאהוב, ולא לשפוט. משפחה היא המקום שבו לא משאירים אף אחד מאחור, ובסופו של דבר, הבחירות שלנו הן שלנו אבל התמיכה ההדדית היא זו שמעניקה לכל אחת מאיתנו כוח להמשיך קדימה.
