שלחו אותה לבית אבות
די, נועה! אפילו אל תעזי לחשוב על זה! לאה, סבתה של נועה, דחפה בחוזקה את קערת הדייסה מהשולחן. את רוצה לזרוק אותי לבית מוסדי?
שייתנו לי שם זריקות משונות ויחנקו אותי עם כרית שאשתוק?
אל תצפי לזה ממני!
נועה נשמה עמוק, מנסה להתעלם מהידיים הרועדות של סבתה.
סבתא, זה ממש לא מוסד. זה בית אבות פרטי. יש שם חורשה ירוקה ליד, ותמיד יש אחיות תורניות.
תהיה לך חברה, ויש טלוויזיה ענקית במסדרון.
פה את לבד יום שלם, כשהאבא בעבודה.
מכירה את החברה הזאת, נהמה לאה, מתמקמת בנוחות על הכריות. יורידו אותנו מהכל, ייקחו את הדירה ויזרקו אותי לשוליים.
תגידי לאבא שלך: אני לא יוצאת מהבית הזה בחיים. שידאג לי עד יום מותי. הוא הבן שלי או לא?
לא ישנתי לילות בגיל צעיר כשהיה חולה, בעבר, עכשיו תורו.
אבא קורע את עצמו על שני משרות, רק כדי לקנות לך תרופות! הוא בן חמישים ושלוש, הלחץ דם שלו בשמיים, שלוש שנים הוא אפילו לא נכנס לסרט! חופש? הוא לא מכיר את המילה.
שיבואו ימים טובים, ענתה סבתה וסגרה את שפתיה חזק. צעיר עדיין, ישרוד.
ואת, את תסתמי. תלמדי מניסיון של התרנגולת. לכי, תנקי פה את הדייסה. עשיתם פה בלאגן!
נועה יצאה למסדרון ונשפה בקול. למי פונים כשמדברים ככה?
אבא חזר הביתה בשבע בערב. הוא אפילו לא הוריד נעליים, התיישב על השרפרף בכניסה ושתק כמה דקות, מביט לרצפה.
אבא, הכל בסדר? נועה לקחה ממנו את השקית הכבדה של הקניות.
בסדר, נועה. בעבודה בלגן, לקראת דוחות סוף שנה. מה עם סבתא?
כמו תמיד. שוב יצא סיפור על בית האבות. היא אומרת שאנחנו רוצים להיפטר ממנה.
אבא, זה לא יכול להימשך. בדקתי את החשבונות החודש יש לנו שלושת אלפים שקל לקנות אוכל.
ואני צריכה לשלם על המעונות ולרכוש ספרי לימוד.
נסתדר, פסק אבירם, מתרומם בכבדות מהכיסא, שולח יד לנעליים. לקחתי עבודה נוספת, משמרות לילה בשמירה, כל יומיים.
השתגעת? מתי תישן? אתה תיפול ברחוב יום אחד!
אבירם שתק. הוא נכנס למטבח, מזג מים לסיר ושם על הכיריים.
היא אכלה?
חצי דייסה שפכה על המיטה. החלפתי מצעים.
טוב. לכי תלמדי, יש לך מבחנים חשובים. אני אטפל בה עכשיו.
נועה צפתה באביה, צולע קלות, הולך אל חדרה של סבתא.
היה לה צער עצום עליו. ראתה כיצד מאדם חזק, שתמיד אהב לצחוק הפך בשקט לאד של עצמו.
הבדיחות נעלמו, שמחת החיים דעכה.
***
עבר שבוע והמצב רק החמיר אביה חזר הביתה מאוחר מהרגיל ונראה מסתחרר. נועה נבהלה מיד.
אבא? אתה מרגיש טוב?
הכל בסדר, נועה. רק המטרו היה עמוס, נהיה לי סחרחורת.
שב. אני מודדת לך לחץ דם.
המכשיר הראה 180 על 110. נועה נתנה לו מיד כדור.
מחר אתה לא הולך לשום מקום. אני מזמינה רופא.
אי אפשר, אמר אביה בכאב. מחר בודקים אותי. אם אני לא שם, לא אקבל בונוס. הגיע חשבון ארנונה מוגדל על הדירה של אמא.
תמכור אותה, אבא! לחשה נועה, כדי שסבתא לא תשמע. תמכור את הדירה בבת-ים, נשיג שש מאות אלף שקל! נסגור חובות, נשיג מטפלת מסודרת.
אבירם נשף:
אמא לא מוכנה לחתום…
אבא, חמש שנים היא לא ביקרה שם! למה היא צריכה דירה בתור מרותקת למיטה?
הוא לא הצליח לענות קולה של לאה נישא מהחדר.
אבירם! למה אתה לוחש שם? שוב מרכלים עלי?
אבירם נאנח, שתה את הכדור, ופנה אליה.
***
לפני שש שנים עוד הייתה לאביה אישה. רות, עדינה וטובה, נהגה להביא עוגות, תכננה עם אבירם לצאת לסוף שבוע בגליל.
הכל התרסק כשסבתא קרסה. רות ניסתה לעזור, אבל לאה לא הותירה לה רגע של שקט.
אהה, באה ליהנות מהכל! רוצה לקחת לי את הבן! הייתה צורחת בגרון ניחר, עושה עצמה מסכנה בכל פעם שאבירם תכנן לצאת לדייט. תעיפו אותה! כאן זה לא שלה!
בסוף רות הלכה, ואבא אפילו לא ניסה להחזיר אותה.
הטלפון צלצל כשנועה ניגשה ללמוד. אבא עדיין לא היה בבית.
שלום?
זה אבירם אייל? קול גברי שאל.
לא, זו הבת שלו. מה קרה?
מדבר משאבי אנוש. היום ישיבת צוות אביך התמוטט. הזמנו אמבולנס, לקחו אותו להדסה. תרשמי כתובת.
נועה רשמה במהירות בקצה המחברת שלה. לפני שסיימה, סבתא דרשה תשומת לב נוספת.
נועה! מי התקשר? איפה אבירם? שיביא לי תה, אני צמאה!
נועה נכנסה לחדר. לאה, מונחת בין הכריות, פרצופה חמוץ.
אבא בבית חולים, אמרה לה בעייפות.
מה זאת אומרת, בבית חולים? לרגע לאה קפאה, אך מיהרה להוסיף: נו, הנה התוצאה! צעק אתמול עליי, אלוקים העניש אותו.
אתם לא שומרים עלי! מי יטפל בי עכשיו? תפעילי את הקומקום, אני רוצה תה!
נועה יצאה בלא מילה.
***
שלושה ימים התרוצצה בין הבית לבית החולים.
לאביה אובחן משבר לחץ דם עקב תשישות נפשית קשה.
הרופאים אסרו עליו אפילו לקום מהמיטה.
נועה, מה עם אמא? מיד שאל כשבאה לבקרו.
הכל טוב, אבא. השכנה סול ברשות נכנסת, עוזרת. תדאג לעצמך, אתה חייב להישאר לפחות שבועיים.
איזה שבועיים… יפטרו אותי… אין כסף…
תשן, נועה סידרה לו את השמיכה. אני אטפל בהכל. מבטיחה.
ביום הרביעי כשחזרה הביתה, סבתא קיבלה אותה במטר האשמות.
איפה הסתובבת? אני שוכבת פה מטונפת, אבא שלך במנוחה שם, ואני נרקבת פה!
נועה כיווצה את אגרופיה ודיברה בשקט מכוון.
אז ככה, סבתא. תקשיבי לי. אבא במצב קשה, הוא עלול לקבל שבץ אם תמשיך ללחוץ עליו.
שטויות! נחרה, הוא חזק, כמו אבא שלו. תזיזי אותי, צד כואב לי.
לא. לא אזיז אותך. ולא אאכיל.
עיני לאה נפקחו בתדהמה.
מה זה צריך להיות? השתגעת?
אני לא משקרת. אין כסף. אבא בלי עבודה, לא יקבל בונוס. הקצבאות שלך לא מספיקות אפילו לתרופות.
שטויות! בטח יש לו חסכונות!
שום חסכונות. הכל הלך על בדיקות שלך החודש. או שחותמים עכשיו על מכירת הדירה בבת-ים, או שמחר מתקשרת לרווחה, והם לוקחים אותך לבית אבות סיעודי, על חשבון המדינה. בחינם.
לא תעזי! צרחה לאה. אני האמא שלו! אני בעלת הבית!
של מה? את מחסלת את הבן שלך. לא אכפת לך אם ייצא מהאשפוז חי. רק האוכל והפוך מעניינים אותך.
דיברתי עם בית האבות ההוא. התפנה חדר. הכסף ממכירת הדירה ילך לשם. שם ידאגו לך באמת.
אני לא הולכת! השתעלה לאה.
אז תישארי רעבה. מחר אני יוצאת לעבודה עד מאוחר. יש מים על השידה. תחשבי.
נועה טרקה את הדלת. גופה רעד. אף פעם לא הייתה קשה, אבל הבינה: אם לא תעזור לאביה עכשיו תאבד אותו.
וסבתא… תחיה כנראה יותר מכולם, אם ימשיכו להקריב עבורה.
הלילה עבר בשקט. נועה לא נכנסה לחדר, גם כשהקשיבה לסבתא קוראת לה, בוכה, מתלוננת. נכנסה רק בבוקר.
תביאי מים… לחשה הזקנה.
נועה הרימה לה כוס אל השפתיים.
אז? חותמים? הנוטריון יגיע ב-12:00.
שקרנים… מלמלה, אבל הפעם בלי זעם. אתם רוצים לקחת הכל… טוב. תעשי מה שצריך.
רק תגידי לאבירם… שיבוא לבקר.
הוא יבוא. כשיוכל לקום. וגם אני אבקר. אני מבטיחה.
***
אבירם יושב על ספסל בגן של בית האבות. הוא נראה טוב העלה קצת משקל, הסומק חזר ללחיים.
לידו, בכיסא גלגלים, ישבה אמו נקייה, מטופחת, לובשת צעיף חדש, מכרסמת תפוח.
אבירם? נו, אבירם, קראה לו.
כן, אמא?
דברת כבר עם רות? סידרתם את זה?
אבירם הביט בה מופתע.
דיברתי. היא אמרה שתיכנס לבקר בשבת.
יופי, הסתובבה אל ערוגה. תבוא, אני רוצה להראות לה את האחות כאן, הדס. היא עושה לי כל הזמן הערות.
שתראה רות איך מטפלים בי פה.
ותזכור, אבירם, אל תפגע בה. לא טוב שגבר גורם לאישה לבכות.
אבירם חייך, אחז בידה. אליהם רצה נועה בשביל, מנפנפת ומחייכת.
אבא! סבתא! קראה מרחוק קיבלתי מלגה! וגם העלאה בעבודה!
אבירם קם, פתח זרועות. לאה הביטה עליהם בעיניים צרות.
עדיין חשבה שנעשה לה עוול גמור שיצאה מהבית, אבל לא אמרה מילה.
כשהמטפלת ניגשה והציעה לקחת אותה לעיסוי, לאה רק הנהנה בכובד ראש.
בואי, מתוקה. רק תגידי לו שיזהר עם הרגליים, בפעם שעברה כמעט שבר לי אותן…
הכיסא הוסע, נועה חיבקה את אביה, והשניים הביטו זמן רב בצמרות האורנים.
לראשונה, שלושתם רגועים באמת.
***
לאה זכתה לראות נין נועה סיימה לימודים, נישאה לאדם טוב, נולד בן.
אבירם התחתן עם רות, לאה קיבלה אותה כבת, והיחסים בין השתיים נעשו חמים ואמיתיים רות שכחה את כל העלבונות.
בסוף, נרדמה לאה בשקט בלילה, בלי להחזיק טינה לאף אחד לא לנכדה ולא לבן.
