לפני שלושה חודשים, החיים שלי ממש התהפכו, ולא ראיתי את זה בא. היה לי הכל – בן זוג מהמם, ילדה קטנה, כלב חמוד. ויום אחד, בעלי פשוט אמר לי שהוא פגש מישהי אחרת ושהוא עוזב אותי בשבילה. לא באמת הייתה לי שליטה על המצב, אז פשוט קיבלתי את זה כמו שזה.
כבר באותו רגע הבנתי שיהיה לא פשוט בכלל. הייתי צריכה לדאוג לעצמי ולבת שלי לבד, והמשכורת שלי ממש לא הספיקה לכל ההוצאות. באחד הערבים בסוף נובמבר, אחרי שהרדמתי את יעל הקטנה, ירדתי עם הכלבה שלנו לונה לטייל, וליד הגינה מתחת לבית פגשתי אישה.
היה קר וחורפי, טפטוף מעצבן, רוח חזקה. היא ישבה לבד על ספסל, נראתה מבוגרת מאוד, מלווה בתיק ישן. היה ברור שקר לה. ניגשתי אליה ושאלתי אם אני יכולה לעזור איכשהו.
היא הסתכלה עליי בעיניים עייפות וסיפרה שגירשו אותה מהבית. נצבט לי הלב, אז הזמנתי אותה אליי לדירה. כשהגענו, נתתי לה שמיכה חמה, הכנתי לה כוס תה מרגיעה וערכתי לה צלחת עם ארוחה טעימה.
במהלך הערב גיליתי ששמה רבקה, והיא פשוט הרגישה צורך לשתף אותי במה שקרה לה. לרבקה הייתה בת היא גידלה אותה לבד לגמרי, כי בעלה נפטר כשהייתה צעירה. רבקה כל השנים עבדה קשה בשביל שהבת שלה לא תחסר כלום, אבל אולי בגלל שהיא לא הייתה הרבה בבית, הבת שלה לא ידעה להעריך את כל מה שעשתה בשבילה.
הבת לא עבדה כמעט בכלל, חיה שנים על הכסף שרבקה הביאה, וכיום מאשימה אותה שהחיים לא הסתדרו לה, כי הן גרו יחד בדירה קטנה בבת ים, אז לא יכלה להביא חבר או להתחתן. בסוף, אחרי מלא מריבות, דרשה ממנה לארוז ולנסוע לגור עם המשפחה שלהם במושב, כי היא תקועה בגללה.
באותו ערב, רבקה נשארה לישון אצלי. בבוקר היא רצתה ללכת, אבל הצעתי לה שתישאר קצת. לא יודעת להסביר למה, לא הרגשתי לשנייה אחת שאני צריכה לחשוש ממנה. זה פשוט הרגיש נכון. הלכתי לעבודה, רבקה נשארה לשמור על יעל, לקחה את לונה לטיול, והייתה לה שמחה כזאת בעיניים. היא הסכימה להישאר.
מאוחר יותר גיליתי שלרבקה יש בית קטן במושב ליד ירושלים, עם גינה מהממת, אבל בלי חימום כמו שצריך. נקשרנו ממש. היא ממש נהייתה כמו אמא בשבילי. יעל אהבה אותה מהרגע הראשון, קראה לה סבתא, והייתה מתכרבלת איתה כל ערב.
אפילו נסענו ביום שישי אחד כולנו לבית במושב של רבקה. המקום היה מקסים סביבנו עצים, נוף ירוק, בריכת מושב קטנה. הבית שמור ונקי, רואים שהיא מטפלת בכל כמו שצריך. מהר מאוד גם הכרנו את השכן שלה, צבי, שסיפר שיוכל לדאוג לה לעזרה עם תנור חימום חדש, כדי שיהיה לה חם ונעים.
אי אפשר שלא להתרגש מזה שיש עוד אנשים טובים שמושיטים יד כשצריך. רבקה נכנסה לנו ללב, וביקשנו ממנה שתישאר איתנו. בקיץ כולנו חוזרים יחד לבית במושב זה הפך להיות הבית שלנו. רבקה כל כך שמחה, ואנחנו בכלל.
אז כן, גם אני וגם רבקה איבדנו את המשפחה שלנו, כל אחת בדרכה, אבל מצאנו אחת חדשה, ואנחנו באמת מאושרות יחד.
