אני מסדרת את הבית ביום החופשי שלי, כמו שצריך. פתאום אחד, חברה מתקשרת ומודיעה ממש בקביעות שהיא ובנה בדרך אליי. ניסיתי להסביר שאני עסוקה בניקיונות, אבל זה כאילו לא ממש מעניין אותה.
כעבור עשר דקות הם כבר בדירה. לא בדיוק התלהבתי לראות את יהונתן, הילד שלה, כי הוא די שובב.
אנחנו יושבות במטבח, שותות קפה, ובנה צופה בסרטים מצוירים. ואז, נשמע רעש נוראי מהסלון. אני רצה לשם ורואה שהאקווריום נשבר. כל הדגים פזורים על השטיח, המים זולגים לכל הכיוונים.
החברה מיד רצה ליהונתן, לראות שהוא בסדר. ואני מתחילה לספוג את המים כדי שלא יהיו שטפון אצל השכנים. אחרי שסיימתי, היא פשוט אומרת לי שהם הולכים.
אולי תעזרי לי לקחת את השטיח לניקוי יבש? אני מבקשת. לא, יהונתן ממש מבוהל עכשיו, צריך להרגיע אותו.
אני שואלת את יהונתן למה בכלל התקרב לאקווריום. הוא אומר שמטוס נייר נכנס פנימה, וניסה להוציא אותו. הכי מצחיק, שאין בכלל מטוסי נייר שם. הוא מצביע לכיוון הארון, וטוען משם לקח את הדף. אני מבינה שהוא בנה את המטוס מתעודת הנישואין שלי.
תעשי חדשה, מה הסיפור?
כמה קל להפוך את העניינים. אני אקנה אקווריום חדש, תעודה חדשה, אשלם על תיקון לשכנים. לא רק זה, היא גם מאשימה אותי למה שמתי את זה במקום כזה גלוי?
כשהם עזבו, ירדתי לשכנים לוודא שהכל בסדר. סידרתי הכל וחזרתי לנוח. בערב, קיבלתי הודעה מהחברה היא טוענת שאני חייבת לה כסף. הם היו אצל פסיכולוג כי יהונתן נבהל. לא עניתי, פשוט חסמתי אותה.
