אני חושבת שאם מישהו היה מספר לי את הסיפור הזה, לא הייתי מאמינה בהתחלה. אבל זה באמת קרה לאח שלי ולרעייתו. הם חזרו הביתה אחרי שחגגנו יום הולדת לסבא שלי במושב. השעה הייתה עדיין מוקדמת, בערך שבע בערב. הם נסעו בכביש הראשי ליד מודיעין כשלפתע הבחינו בבחורה צעירה על הכביש. היא נופפה בידיה בניסיון לעצור אותם.
אשתו של אחי, דבורה, ביקשה ממנו שלא לעצור היא אמרה שיכול להיות מסוכן. אבל אחי, יואל, האט כדי להבין מה קורה. פניי של הבחורה היו מכוסות שריטות וחבלות, והיא נראתה בבהלה של ממש.
היא סיפרה, בקול חנוק מדמעות, שמשפחתה נפגעה בתאונה. המכונית שלהם עפה מהכביש והתהפכה לתוך הואדי. היא אמרה שבעלה נהרג במקום, אבל הילד נשאר בחיים, והתחננה שיואל יעזור לו. היא הצביעה אל כיוון התאונה.
יואל ירד מהאוטו ואמר לבחורה להישאר עם דבורה, ואז הלך במהירות אל המקום. הוא באמת מצא שם את הרכב, ירד במהירות לעברו, מבלי להתעכב, ושלף מהכיסא האחורי ילד קטן, בערך בן שש.
כשחזר לרכב, הבחורה כבר לא הייתה שם. כששאל את דבורה מה קרה לה, דבורה רק משכה בכתפיים ואמרה שהבחורה הלכה אחריו. יואל חזר אל הרכב שבו הייתה התאונה כדי לחפש את הבחורה, ורק אז שם לב לראשונה שיש שני אנשים בכיסאות הקדמיים גבר, ראש המשפחה, ואשתו לצידו. שניהם היו מתים.
אבל איך היא הצליחה לבקש עזרה על הכביש? התובנה הזו עוררה בו צמרמורת. הילד שניצל גר היום אצל אחי ואשתו הם אימצו אותו. יואל משוכנע שרוח דיברה איתם באותו ערב ההוא.
