אף אחד לא ישכח את החתונה של הבן שלי. בחתונה נחשפו שני סודות

בני התחתן לא מזמן. כמובן, לפני כן הביא את חברתו מספר פעמים אלינו, והתחברנו אליה מיד. בחורה עדינה, צנועה, יפהפייה וחכמה. שמחנו בלב על מזלו של בננו, והתכונַּנוּ בשמחה לחתונה.
בערב החופה, כלתה של בני עשתה תסרוקת שהשאירה את אוזניה גלויות. היא נראתה מהמם, ולא שמתי לב לדבר יוצא דופן. אך פתאום הבחנתי בנקודת חן קטנה על האוזן הימנית שלהבדיוק כמו זו של בתי האבודה. רעד אחז בי, והחלטתי לבדוק את חשדי.
יפעת, סליחה על השאלה הישירה, אבל את זוכרת במקרה אם אימצו אותך?
לא, מה פתאום? ענתה בנימה מופתעת, קמה ורצה להשתלב בריקודים בקבלת הפנים.
אמה, שישבה לצידי, שמעה את השיחה והנהנה בראש להבעה של אמת. לא היה עוד מה להסתיר. בקרירות עמומה, היא סיפרה: “אימצנו אותה כשהייתה תינוקת…”
הסיפור התגלה. יום אחד, בדרכם חזרה מירושלים, ראו ילדה יושבת בצד הדרך בוכיה, לא זזה. אחרי חיפושי פריון שנמשכו חמש-עשרה שנהכלום לא הצליח. כדי למלא את החלל בלבם, החליטו לקחת אותה אליהם, מבלי לספר לאיש. אולי זה ריפא חלק קטן מהפצע.
אותה שנה בדיוק הייתה השנה שבה איבדתי את בתי. היינו בדרכנו לשוק מחנה יהודה, הסתובבתי לרגע, וכשחזרתיהיא נעלמה בין ההמון של תל אביב. חיפשתי שעות, ימים, אבל העיר, כמו ים אינסופי, בלעה אותה. אחרי אינספור ניסיונות, התקווה דעכה.
ולפתע, בניהבן שאימצתי בעצמיהתחתן עם אותה ילדה, חברתו לחיים. הבן שחיכיתי לו בכל לבי, הוא שבחר בה, מתוך כל מיליוני האנשים במדינה.
הכל התהפך באותו ערב. הורי כלתי דאגו מאוד, ופחדו שהזוג לא יוכל לבנות חיים משותפים. אך הרגעתי אותם. אחרי שאיבדתי את בתי, רציתי להעניק טוב לעולם, גם לנפשי. פניתי לבית הילדים, ואספתי משם ילדשלימים הפך לבני. למען האמת, הוא זה שבחר בי מתוך כל ההורים המועמדים. יחד, תיקנו קצת את החיים של כולנו.
כך, בערב אחד, נחשפו שני סודות של שתי נשים שהיו מוכנות לעשות הכל למען ילדיהן.
כשהאורחים שמעו את הסיפור, לא פסקו מלדבר עליו. בסוף, התחולל נס אמיתי.
מה אתם אומריםמקרה או יד הגורל?