רק אחרי שעברתי לגור עם בת הזוג שלי, הבנתי איזו טעות עשיתי

אשתי תמיד הייתה ביישנית מאוד. בחברת החברים שלנו היא הייתה שקטה וצנועה. אף פעם לא פתחה בשיחה ראשונה, ותמיד הייתה משתתפת רק כשפנו אליה ישירות. אשתי מעולם לא יצרה סצנות ולא עשתה סיפור או קנאה מיותרת. היא שמה לב אליי, לא הציבה דרישות וקיבלה בהכרת תודה כל מתנה שנתתי לה.
הקשר שלנו נחשב בעיני כולם למושלם. לא היו סודות בינינו, ותמיד פתרנו כל עניין יחד. כשהייתי חוזר מהעבודה לדירה שלנו בתל אביב, ידעתי שממתין לי אוכל חם, חיוך רחב ואישה מסודרת ומטופחת. מה עוד בן-אדם צריך?
אבל, כמו שאומרים הלב רוצה יותר… למרות החיים המשפחתיים המושלמים שלי, חיפשתי ריגוש אחר. משהו בי לא היה מרוצה, במיוחד בצד האינטימי של הזוגיות. למען האמת, כמעט ולא היה בינינו כלל קשר כזה. זה הפריע לי מאוד, ובשלב מסוים החלטתי לפגוש מישהי אחרת.
אשתי, רותם, גילתה על הבגידה שלנו ונפרדנו.
עברתי לגור עם המאהבת שלי, ורק אז הבנתי איזו שטות עשיתי. בבית שלנו שלטה בלאגן תמידי, ואף אחד לא חיכה לי עם ארוחה חמה. אפילו לא היה לנו באמת על מה לדבר.
ניסיתי לחזור לרותם, אבל איחרתי את הרכבת. בינתיים היא הכירה מישהו חדש גבר שמעריך אותה באמת.
היום אני מבין שלא אוכל לסלוח לעצמי על כך שאיבדתי אישה נדירה כמותה. בשל טעות אחת, איבדתי את כל עולמי. למדתי שצריך להוקיר את מה שיש, ולא לקחת כמובן מאליו את מי שאוהב ומעניק מכל הלב.