תקשיב, אני חייב לשתף אותך בסיפור האישי שלי, כזה שתמיד מזכיר לי לא לקחת דברים מובנים מאליהם. אשתי לשעבר, רוני, תמיד הייתה בחורה מאוד ביישנית וצנועה. כל פעם שישבנו עם החברים רוני הייתה די שקטה, לא זאת שפותחת בשיחה, ולא דוחפת את עצמה למרכז. רק אם מישהו היה פונה אליה ישירות, היא הייתה עונה בנועם. אף פעם לא עשית סצנות, לא של קנאה ולא סתם דרמה. תמיד נתנה לי להרגיש מיוחד, ואם הייתי קונה לה משהו היא הייתה כל כך מעריכה את זה.
באמת, הקשר שלנו היה מה שהייתי אומר מושלם, כזה שאין בו סודות, הכל דיברנו ופתרנו יחד. הייתי חוזר מהעבודה הביתה בידיעה שמחכה לי סלון מסודר, אוכל חם על השולחן, ורוני מחייכת אליי מהמטבח. אתה מבין? מה עוד בן אדם צריך?
אבל כמו שאתה בטח יודע, לפעמים הראש שלנו מחפש ריגושים איפה שלא צריך… למרות שהמשפחה שלי הייתה מדהימה, חסר לי משהו ריגוש מסוים בחיים האינטימיים שלנו. האמת, כמעט ולא היה בינינו כלום בפן הזה, ואני קצת השתגעתי מזה. במקום לשבת ולפתור, הלכתי והתחלתי רומן עם אחרת.
כשרוני גילתה, הכל נגמר. היא לקחה את הדברים שלה ועברה הלאה.
עברתי לגור עם המאהבת, ורק אז הבנתי איזה טיפש הייתי. בדירה תמיד היה בלגן, אף פעם לא היה לי אוכל מוכן שחיכיתי אליו, ולא באמת היה לנו על מה לדבר או לצחוק. כל הזמן התגעגעתי למישהי שידעה להיות גם שותפה אמיתית וגם חברה.
כשהגעתי למסקנה שאני רוצה לחזור לרוני, זה כבר היה מאוחר מדי. היא כבר הכירה מישהו אחר בחיים שלה. אני עדיין לא מצליח לסלוח לעצמי עד היום. הרסתי משהו כל כך נדיר וטוב, רק בגלל טיפשות רגעית שלי.





