רק כשהתחלתי לגור עם בת הזוג שלי, הבנתי איזו טעות עשיתי

יומן אישי, יום רביעי
אני חושב הרבה על שירה, אשתי לשעבר. תמיד הייתה שקטה ומופנמת. כשיצאנו עם חברים, היא כמעט לא דיברה, רק חייכה בנימוס והעדיפה להקשיב. היא אף פעם לא התחילה שיחה בעצמה, רק אם פנו אליה ישירות. מעולם לא הרימה את הקול ולא עשתה סצינות או דרמות של קנאה. שירה תמיד התייחסה אליי בכבוד, אף פעם לא הציבה תנאים, ותמיד הודתה על כל הפתעה או מתנה קטנה שקניתי לה.
הקשר שלנו היה ממש דוגמה לזוגיות בריאה לא היו בינינו סודות, הכל פתרנו יחד. כשחזרתי מהעבודה הביתה בתל אביב, ידעתי שמחכה לי בית מסודר, אוכל ביתי טעים, פנים מחייכות, ומיטה מסודרת. חשבתי לעצמי, מה עוד אפשר לבקש?
ועדיין משהו אצלי לא היה רגוע. למרות שהיה לנו בית נהדר, רציתי לחוות קצת משהו אחר. בצד האינטימי, הרגשתי שחסר לי, ובינינו כמעט ולא קרה כלום. זה ישב לי בראש, עד שקיבלתי החלטה טיפשית: התחלתי קשר עם אחרת, מאיה.
איכשהו שירה גילתה הכול. נפרדנו. עברתי לגור עם מאיה, ורק אז קלטתי איזו טעות עשיתי. בדירה החדשה היה בלגן תמידי, אוכל ביתי כמעט לא היה, ואף אחד לא חיכה לי בשובִי בערב. גיליתי שאנחנו אפילו לא מוצאים נושאים משותפים לשיחה.
ברגע שהחלטתי לחזור אל שירה, כבר היה מאוחר מדי. היא כבר בנתה לעצמה חיים חדשים בירושלים, עם גבר אחר.
אני לא מפסיק להאשים את עצמי. איבדתי אישה מדהימה בגלל שטות רגעית שלי. ואין דבר שאוכל לעשות כדי להחזיר אותה.