אני זוכרת איך, עוד כשהייתי בהריון, ידעתי בלבי שאגידל את הילדה שלי לבד. כשאבי הילדה שמע על כך, הוא התחנן בעיניים דומעות שאפסיק את ההריון. עמדתי בהחלטתי בנחישות. למזלי, ההורים שלי תמכו בי בכנות, עודדו אותי ללדת והבטיחו שידאגו לכל. וכך עשו. החבר שלי נעלם מבלי להשאיר שום סימן, אבל אבא ואמא היו מאושרים שהפכו לסבא וסבתא לנכדה.
אבא שלי עבד קשה והביא הביתה משכורת יפה בשקלים, לקח על עצמו את כל הדאגות הכספיות של המשפחה. אמא שלי הייתה עקרת בית חרוצה, שכל הזמן דאגה לארגן את הבית ולבשל לכולם אוכל חם וטעים. בכל פעם שניסיתי לשים את הכסף שלי במשותף עם משפחתי, אבא שלי החזיר אותו ואמר: למה את שמה פה את הכסף של הילדה? תשקיעי בה, היא צריכה את הכסף הזה. ואם ניסיתי לעזור לאמא במטבח, היא תמיד אמרה: אל תטרחי, תישארי עם הבת שלך, אני כבר אטפל בבישולים.
לאט לאט, כשחזרתי לעבוד, קניתי דברים חיוניים לבית, אך זה היה בעיקר סמליות. אמא המשיכה לקחת עליה את כל העבודות והטיפול בנכדה. הכל היה רגוע, אבל ברגע שאיש נכנס למשפחה, ההורים שלי נהיו מודאגים מאוד. לא למדת כלום מהחיים? כולם אותו דבר. הוא יעזוב אותך ותהיי שוב לבד עם הריון. וככל שבתי, נעה, גדלה, ההורים שלי שלטו בה יותר ויותר.
התייחסו אליי כמו לילדה בבית ספר. אמא התקשרה אליי בלי הפסקה, שואלת איפה אני, מתי אני חוזרת, מי זה מדבר מאחור, עם מי דיברתי היום, מה אכלתי. אחרי העבודה, אבא תמיד התעקש ללוות אותי עד הבית. ולבסוף, נכנס גבר לחיי. כשאמא שמעה שיש לי פגישה, מיד התחילה להתלונן על הלב שלה, טוענת שיש לה בעיות בריאות ולא מרשה לי ללכת. זה הרס את מערכת היחסים שלי. בן הזוג שלי ביטל פגישה אחת, ואז את השנייה, אחר כך את השלישית. בפעם העשירית הוא פשוט ויתר לחלוטין ונעלם. הוא מצא מישהי עם אמא פחות דומיננטית ופחות חולה.
