לפני חצי שנה, צרה גדולה פקדה את משפחתנו: אבא שלי נפטר. ואז, בדיוק חצי שנה לאחר מכן, אחיו של אבא, דוד אורי, הופיע אצלנו בביקור פתאומי. הוא מגיע אלינו לעיתים נדירות מאוד. גם עם אבא שלי לא היה לו הרבה קשר. הם לא היו מסוכסכים, אבל כל אחד מהם דבק בעולמו. היחסים ביניהם תמיד היו קרים ומרוחקים.
איך הייתה הדרך? שאלתי אותו. ולמה אתה מדבר אלי בלשון ניכור? הרי אני דוד האהוב שלך! דוד אורי חייך לי חיוך מתוק, כאילו באמת הייתי החביב עליו ביותר.
הוא לא הודיע מראש שהוא בא, וממילא לא התכוננו לביקורו. לא דיברנו איתו אפילו פעם אחת מאז הלווייתו של אבא, הוא גם לא טלפן. ואז פתאום, מבלי התראה, נכנס לביתנו כמו רוח.
כשישבנו סביב שולחן התה, דוד אורי פתח: איך נחלק את הירושה? שלושה חלקים? אין עוד יורשים, נכון? איזו ירושה? אמא הופתעה כל כך עד שבקושי חזרה לעשתונותיה.
ובכן, ירושה באמת הייתה: דירה גדולה במרכז תל אביב, בית פרטי יפהפה בכפר יהושע ושתי מכוניות ישראליות חדשות. אמא ניסתה לשכנע אותי למכור את הבית ולקנות לי דירה ליד האוניברסיטה בירושלים, אבל החלטנו שלא לדחוק את הקץ.
איזה ירושה? הנכסים שאחי השאיר אחריו! השיב דוד אורי, אם אני ומיכל לא קיימים, הירושה הייתה שלך. אבל עכשיו, לא מגיע לך כלום! אבל אני אחיו! מגיע לי חלק! לא, אתה לא זכאי! החוק הישראלי ברור! ואולי לפי המצפון?
דוד אורי, איש פיקח, ידע היטב שאין לו זכויות לפי החוק, אז הקשה עלינו דרך המצפון. אבל דבריו לא התחברו במציאות הסוריאליסטית הזו, בה אף אחד לא הבין למה הוא מתעקש כל כך. בין אבא שלי לדוד אורי לא הייתה מעולם חברות, לכן רכושו של אבא כלל לא שייך לו.
כשאבא חלה, הוא אמר לנו מיד: כל מה שיש רק שלי ושל אמא. איש מלבדם. אבא לא רצה לחלוק.
וגם לפי המצפון, אורי, כלום! ואתה יודע זאת היטב! לא היית קרוב לאבא! נכון! זה כמו סרט גרוע: האיש מתחתן, ואשתו לוקחת הכול. ההורים, האחים, האחיינים אינם.
דוד אורי החל לשחק על רגשות האשמה, בוקר וערב, כאילו היינו מוגבלים בזמן ובמקום. הוא דרש שנחלק את הדירה, הבית והמכוניות לשני חלקים שווים. שלום! לא נדון בזה איתך! אמא שלי גירשה אותו בעדינות, כמו שמגרשים חלום רע.
כשדוד אורי עזב, אמא ואני נעלנו את הבית והפלגנו לדירה שלנו בתל אביב. ידענו שהוא לא יוותר נאלץ לפגוש אותו בבית המשפט. הרי היה על הפרק סכום כסף לא קטן: שליש וילה מפוארת, שליש דירה משובחת במרכז העיר, שליש משתי מכוניות הרבה מאוד שקלים.
כך חשב דוד אורי גם הוא, והגיש תביעה. הוא מקווה שיזכה. אבל החוק הישראלי לצדנו. על מה הוא בונה בכלל?
