כשסבתא שלי גילתה שבתה, אמי, בהריון בלי בן זוג, היא הייתה נסערת מאוד. היא הפכה את חיי אמא שלי לבלתי אפשריים, אך אמא שלי נשאה בסבל, בשקט ובסבלנות את כל הקשיים והעלבונות.
ביום ההולדת שלי, סבתא שלי נעלה את אמא בבית ויצאה, לקחה איתה את המפתח. למזלנו, אחותי, שהייתה פרמדיקית לשעבר, הייתה שם, לקחה את המפתח ומיהרה להציל את אמא שלי. כך נולדתי, ובזכותה של אמא שלי, למרות כל הקשיים, היא אהבה אותי אהבה עמוקה. סבתא שלי, שבאותו זמן כבר הייתה מבוגרת יותר, לימדה אותי עבודות בגינה ובחקלאות. הצלחתי בכמה דברים, אבל בכל פעם שטעיתי, היא נהגה לגעור בי ולומר מילים קשות שלא באמת הבנתי בילדותי, אך הרגשתי אותן כנועדו להכעיס אותי. לא הצלחתי להבין למה היא כועסת עלי, מדוע איני אהובה, ומה עשיתי כדי לזכות ביחס כזה. גם היא עברה את אותם קשיים לאחר מות בעלה, וגידלה לבד ילד לכן חשבתי שהיא תבין כמה זה קשה.
גדלתי בלי אהבה גברית לא היה לי סבא, לא אבא ולא אח. עם הזמן אמא שלי נישאה ונולדו לה עוד שני ילדים, אך למרבה הצער, בעלה נפטר לא הרבה אחר כך. להפתעתי, סבתא שלי הרעיפה על אותם ילדים הרבה יותר אהבה וחום ממה שאי פעם נתנה לי. לא הייתי יכולה שלא לחוש קנאה.
היום, סבתא שלי כבר עזבה אותנו מזמן ואני כבר לא ילדה, אבל לפעמים, בזכרונות ילדותי, אני נזכרת באותם רגעים שבהם הרגשתי שונה מכולם. המילים הקשות שלה עדיין מהדהדות בי, ממשיכות לעורר בי רגשות מהעבר.
יום אחד, כשעשיתי קניות עם אמא שלי בשוק הפתוח בתל אביב, פגשנו אישה שרכשה סל מלא פירות וממתקים. היא סיפרה בשמחה שבתה עומדת להיות אמא בקרוב, וממש לפני חתונה. כל השכונה ידעה שלבת של ויקטוריה אין בן זוג, אבל הכנות והאהבה שהאישה הראתה לבתה ריגשה את אמא שלי עמוקות, והזכירה לה את הקשיים והקללות שהייתה צריכה לשאת זמן רב.
אני אוהבת את אמא שלי ומודה לה על שהביאה אותי לעולם ועל כל שעמדה בו עבורי. מעולם לא נהגה בי ברוע. אהבתה האימהית היא טהורה ועמוקה.
כשאני חושבת מה הייתי עושה במקומה של סבתא שלי, קשה לדעת בלי לחוות את אותם תנאים בעצמי. ובכל זאת, אני מאמינה שחשוב מאוד לנהוג בהבנה ובחמלה כלפי הבת שלך, אפילו כשקשה. אהבה וסבלנות הם הבסיס לקשר משפחתי חזק, ולא משנה מה הנסיבות רק כך יכולים להיבנות חיים טובים יותר.
