בדרך כלל, קביעת זוגיות נעשית על פי המנהגים המסורתיים, אבל אם להיזכר במה שחוו ידידותיי וקרובות משפחתי, לא תמיד הדברים מתנהלים על מי מנוחות ולעיתים יש מתחים בין המשפחות המעורבות. במקרה שלי, הדרישות החלו מצד הוריו של החתן העתידי שלי, שהיו הראשונים לפתוח את הדיון. הדרישה המרכזית שלהם הייתה שאעבור בדיקה רפואית. בתחילה התעלמתי מהבקשה הזאת, והיא הפתיעה אותי מאוד. גם הוריי היו נדהמים ודחו את העניין כשטות מוחלטת. אבל חמותי לעתיד לא הסכימה לקבל את תגובתם.
להפתעתי, היא התעקשה לא רק שאני, אלא גם כל בני משפחתי, נציג אישור רפואי. זה היה דבר שלא קרה אצלנו מעולם, והרגיש מוזר לחלוטין. אבי לא הצליח להסתיר את כעסו ויצא מהחדר כדי למנוע ויכוח גדול. הרגשתי מבוכה עמוקה, בעוד ארוסי ישב בשקט, מודע היטב למה שהוריו מצפים ממני. באותו ערב נודע לי שחמותי חילקה לנו חדרים נפרדים לי ולארוסי. חשבתי שזה אולי מנהג משפחתי עתיק וקיבלתי זאת כזכותם, למרות שהרגיש לי מוזר ולא טבעי.
לפני שנפרדנו ללילה, חמותי הודיעה לי שבבוקר עלינו להגיע מוקדם למשרד נוטריוני כדי לערוך ולחתום על חוזה נישואין. זה היה ממש מעבר למה שיכולתי לסבול. הבטחתי לה שאהיה מוכנה, אך בפועל החלטתי לעזוב. ארזתי את חפציי וברחתי החוצה. מחקתי כל קשר בינינו ברשתות החברתיות, החלפתי את מספר הטלפון שלי, ולא הייתי מוכנה לשום מגע נוסף עם הארוס שלי והוריו המוזרים. היה לי חשוב להבין שהגבולות שלי, החירות והזכויות שלי, פשוט נרמסו. אם אני יכולה לתת עצה לבנות צעירות אחרות אל תשכחו את עצמכן ואל תקבלו יחס לא ראוי או פוגעני. אף אחד אינו רשאי לדרוש מכם לוותר על הזכויות והחופש שלכם אז אל תחששו לצאת מכל מצב שבו אינכם זוכות לכבוד שמגיע לכם.
