אחי סיפר לי שאמא שלנו הכתה את אשתו, ומיד הרגשתי שמשהו פה לא מסתדר

כשאני בחופשה, אמא שלי מתקשרת אליי. היא בהיסטריה, בוכה בלי הפסקה ומאוד נסערת. אני מנתקת ומיד יוצרת קשר עם אחי כדי להבין מה קרה. אבל הוא מגיב בכעס, מתעקש שאשאל אותה בעצמי, כי הוא יודע למה היא בוכה. הוא אפילו אומר שמגיע לה מה שקרה.
אני מרגישה מאוד לא רגועה, ולכן בעלי ואני מחליטים להפסיק את החופשה למרות שכרטיסי הטיסה מאוד יקרים, וממהרים לחזור ארצה.
כשאנחנו מגיעים, אנחנו רואים שאמא שלי עדיין נסערת ולא מצליחה להירגע. אנחנו נותנים לה קצת טיפות רסקיו בשביל הרגעה, והיא סוף סוף משתפת אותנו במה שקרה. מתברר שכאשר חזרה הביתה מהעבודה, נחרדה לראות את כלתה עם סימנים כחולים, וידעה שהיא בהריון – מה שרק הגביר את הדאגה שלה. מיד היא רצה אל הכלה, חיבקה אותה ושאלה אותה מה קרה. בדיוק אז נכנס אחי, וכלתו קמה ומפרצת, מאשימה את אמא שלי שהיא התעללה בה.
אמא שלי עומדת שם, המומה, לא מצליחה להבין מה קורה. אחי, שמאמין מיד לגרסת אשתו, מזדעזע וזורק את אמא שלי מהבית. אחר כך הוא לוקח את אשתו לבית החולים, שם לצערנו הרב היא מפסידה את ההיריון. הוא לא מוכן לשמוע שום הסבר, נמנע מלהיפגש איתנו ושומר טינה כלפי אמא שלי. אבל לי יש הרגשה פנימית שלא הכל כאן הגיוני, ואני בוחרת להאמין לאמא שלי.
למזלי, האמת מתבררת ממקור לא צפוי חברה טובה של כלתי, בחורה נהדרת, פונה אליי ומסבירה לי את הדברים כפי שהם. מסתבר שלכלתי היה תוכנית לגרום לאחי להרחיק את אמא שלי מהבית, והיא בעצמה יזמה את הפסקת ההיריון. כשהאמת מתגלה לאחי, הוא מתמלא כעס ומגרש את אישתו. אחר כך הוא מבקש סליחה מאמא שלי מכל הלב.
לב של אמא תמיד סולח, ואמא שלי, למרות כל מה שהיא עברה, מחבקת את אחי שוב באהבה וברחמים.