בעלה של רוני, איש קשוח ונוקשה, מחזיק את כל המשפחה בברזל. אבל רוני, אשתו, היא שסובלת יותר מכולם. כשאדם נמצא הרבה זמן תחת לחץ מתמיד מצד בן משפחה, הוא מתחיל לחשוב שכך אמור להיות. אך הכול משתנה ברגע שברור לה שבעלה כלל אינו מושלם ומוסרי כפי שחשב.
רוני עברה הרבה בחיי המשפחה המורכבים שלה, אבל אין לי ספק שהיא תצא מהקושי חזקה ומוצלחת. התובנות שלנו תמיד יכולות לעזור לה להתמודד עם המצב הלא פשוט שבו היא נמצאת.
בעל קשה ונוקשה.
בעלי, גדי, הוא אדם מאד נוקשה ודורשני. הוא ראש הבית, וכל החלטה חשובה מתקבלת רק על ידו. גדי רגיל לשלוט, אף פעם לא מתפשר, והכול חייב להיות בדיוק כפי שהוא רוצה. ידעתי על אופיו עוד לפני שהתחתנו, אבל ההורים שלנו בחרו אותנו זה לזה, כמקובל במשפחות של פעם.
אני אדם פתוח ומאמין בטוב, ולכן סמכתי על גדי מההתחלה. רק שבמשך הזמן הפך ממי שאמור להיות בן זוג, למי שמנהל אותי כרשות יחיד. הוא מפרנס אותנו, ודורש שאשאר בבית ולא אעבוד כלל. מצד שני, הוא מתעקש שביתנו יהיה תמיד מסודר, נקי, והשולחן ערוך בטוב טעם.
גדי קבע שאני אמורה להוכיח את אהבתי בכך שאביא לו בן. ניסיתי שוב ושוב להיכנס להריון, אך לשווא. המצב הבריאותי שלי תקין, ביקרנו אצל לא מעט רופאים, ואף אחד לא מצא סיבה.
אחרי זמן רב כבר ויתרתי, ואז בוקר אחד הרגשתי לא טוב. גדי יצא לעבודה מוקדם והיה במצב רוח רע, ואני התחלתי לנקות. מתוך הרגל, עשיתי בדיקת הריון, בלי לצפות לתוצאה. והפעם שתי פסיות ברורות! התרגשתי כל כך שלא ידעתי מה לעשות. “הילד שלי יהיה הכי מאושר בעולם!” חשבתי לעצמי, ומיד התארגנתי כדי לשמח את גדי.
לא התקשרתי לאמא שלי; הדבר הראשון היה לספר לגדי. חמש דקות אחרי כבר הייתי במונית בדרך למשרדים. הוא אמור היה להיות שם מזמן. תכננתי לבקש מהמזכירה שלא תספר שאני כאן ולהפתיע אותו. המזכירה לא הייתה במקום.
לא פגשתי אף אחד בדרך, ונכנסתי ישירות לחדר של גדי ופתחתי את הדלת. הייתה שם תדהמה: המזכירה, כמעט ערומה, ישבה על השולחן, וגדי היה עסוק בה.
“סליחה על ההפרעה,” אמרתי וברחתי החוצה. במונית שהתגלגלה לעבר בית הוריי, דמעות עלו בי האם אפילו ההורים יבינו אותי?
אמא שלי בכתה מרוב שמחה שסוף סוף נכנסתי להריון, אבל הכאב היה כפול, כי הילד יהפוך ללא רצוי. אבא שלי היה זועם.
אם גדי יטען שהמצאתי הכול, אין לי שום הוכחה. אי אפשר אפילו להגיש בקשה לגירושין בלי ראיות. זה ממש מלכודת. אני עושה הכול להישאר רגועה כדי לא להזיק לתינוק שלי, אבל מה צפוי לי ולו?
עצת עורך.
לפעמים הנוקשות של בעל אינה בהכרח גורמת לבעיות במשפחה, אבל במקרים שבהם המסורת הדתית משפיעה על חיי היומיום, קשה מאוד לבנות חיים עצמאיים. רוני נהפכה לשבויה של הנסיבות, אף אחד לא יודע איך יתגלגלו הדברים. אבל היא כלל אינה אשמה, וחשוב שתזכור זאת. אסור לה להרים ידיים ואסור לאבד תקווה לעתיד טוב יותר.
האם חוויתם משהו דומה? אולי יש לכם עצה טובה או סיפור שיכול לעזור לרוני? שתפו את התובנה שלכם כי לפעמים, מילה אחת נכונה מחזירה תקווה ומשנה חיים.
