בימים ההם, היה גבר נוקשה שהחזיק את משפחתו בגבול קשה, אך דווקא אשתו סבלה מכל זה יותר מכולם. כשמישהו נמצא במשך זמן רב תחת לחץ מבני משפחה, לאט לאט הוא מתחיל להאמין שכך הדברים אמורים להיות. אך לפעמים הכל מתהפך, ברגע שהאישה מבינה שהבעל לא כזה צדיק כפי שחשבה.
הגיבורה שלנו עברה הרבה בחייה המשפחתיים המורכבים. אני בטוחה שהיא תמצא את הדרך אל הטוב. עצותיכם והערותיכם יוכלו לעזור לה להתמודד עם המצב הלא פשוט בו היא נמצאת.
בעל נוקשה ודורשני.
בעלי, נדב, איש קשה ודורשני מאוד. הוא ראש המשפחה, והוא מחליט על כל הדברים החשובים. הוא רגיל להוביל ואף פעם לא מוותר או מאפשר פשרות. הכל חייב להיות בדיוק כפי שהוא רוצה. ידעתי על אופיו עוד לפני הנישואין, אך ההורים שלנו קבעו את גורלנו, זו הייתה המסורת שלנו.
אני אישה פתוחה ומאמינה באנשים, ולכן סמכתי על נדב מייד. אבל עם הזמן הוא הפך כמעט לאדוני ולא באמת לבעלי. הוא מפרנס אותנו ודורש שאשאר בבית, לא לעבוד בשום מקום. ובנוסף, הוא רוצה בית מסודר, נקי ומוקפד, אוכל טעים שמוגש באהבה.
כדי להוכיח לו את אהבתי, ניסיתי להביא לעולם בן. למרות ניסיונות חוזרים ונשנים, מעולם לא הצלחתי להיכנס להריון. מבחינת בריאותי הכל היה תקין. ביקרנו אצל רופאים ממומחים רבים, ואף אחד מהם לא מצא סיבה לכך.
כבר כמעט הרמתי ידיים, אבל יום אחד הרגשתי לא טוב. היה לי בוקר קשה. נדב יצא לעבודה מוקדם, כולו מצב רוח רע, ואני הייתי צריכה לנקות את הבית.
כבר מתוך הרגל עשיתי בדיקת הריון, גם אם לא ציפיתי לכלום. אך הפעם ראיתי את שתי הפס היקרות! ההתרגשות הייתה אדירה, לא ידעתי מה לעשות. “הילד שלי יהיה הכי בר מזל!” חשבתי לעצמי. מייד התחילו להתארגן כדי לשמח את נדב.
אפילו לא התקשרתי לאמא שלי – הדבר הראשון שרציתי היה לספר לנדב! חמש דקות אחר כך כבר ישבתי בסירת מונית בדרך לעבודה שלו. הוא אמור היה להיות במשרד מזמן. רציתי לבקש מהמזכירה לא לדווח לו ולהפתיע אותו. אבל הבחורה לא הייתה בעמדתה.
לא מצאתי אף אחד במשרד, אז המשכתי ישר לחדר של נדב ופתחתי את הדלת. מה שראיתי גרם לי לשוק! על שולחן המשרד ישבה מזכירה חצי עירומה, ונדב עבד עליה בלי בושה.
“סליחה על ההפרעה!” לחשתי וברחתי מהחדר. תפסתי מונית והגעתי לבית הוריי. למרות הכל, פחדתי שגם הם לא יבינו אותי.
אמא שלי בכתה, כי סוף סוף נכנסתי להריון, אבל עכשיו הילד כבר לא היה רצוי. אבא שלי כעס מאוד.
אם נדב יטען שאני מדמיינת, אין לי שום הוכחה. גם לא אוכל לפתוח תיק גירושין בלעדיה. זה ממש מלכודת. אני מנסה לשמור על רוגע כדי לא לפגוע בילד שלי שגדל בי. אבל מה צופן לנו העתיד?
עצה מעריכת הדין.
לא תמיד קשיחות הבעל היא מקור הבעיה אצל המשפחה. לתת עצה במקרה כזה ממש לא קל. כשמסורת המשפחה נשענת על דת ומנהגים עתיקים, קשה מאוד לבני הדור הצעיר לחיות כמו שירצו באמת. בסיפור הזה, הבחורה הפכה ממש לבת ערובה. אף אחד לא יודע איך הדברים יתפתחו, אבל היא לא אשמה. זה חשוב לזכור. אסור לוותר או לאבד תקווה לטוב!
קרה לכם משהו דומה? אולי יש לכם עצה טובה, ויודעים כיצד לעזור לגיבורה שלנו? שתפו אותנו בתגובות.
