שנה שלמה שאני נותנת כסף לילדים כדי לעזור להם לשלם משכנתה! יותר אני לא נותנת שקל נוסף!
בעלי ואני הורים לבן יחיד, שכבר יש לו משפחה משלו ואנחנו כבר סבא וסבתא.
אני גדלתי בתקופת הצנע בארץ, התחתנתי בגיל שלושים. אז נחשפתי כ”רווקה מבוגרת”. מובן שכל הסביבה ציפתה להשגת ילדים מיד, בלי עיכובים. אם לא היו לך ילדים באותה תקופה, זה היה כמו איזה בושה גדולה.
ובכן, החלטנו, בעלי ואני, שמספיק לנו ילד אחד. אנחנו אנשים משכילים והבנו שמביאים לעולם ילד זה אחריות כלכלית גדולה מאוד. ככל שמספר הילדים גדל, כך גדלות גם ההוצאות.
לא סתם בחרנו להסתפק בבן יחיד. כך הצלחנו להשקיע בכל מה שצריך: חינוך טוב לבן שלנו ודאגנו למצבנו האישי.
אבל הבן שלנו חשב אחרת לגמרי. כשהוא התחתן, לא עבר הרבה זמן ואשתו תמר נכנסה להריון, נולד הנכד שלנו. לזוג הצעיר לא הייתה דירה, אז לקחו משכנתה. איכשהו, שילמו כל חודש. ואז גילינו שתמר שוב בהריון. מייד שאלנו איך יסתדרו עם שני ילדים ומשכנתה על הראש. הם נעלבו, טענו שיסתדרו לבד. אמרתי: אם אתם יודעים להסתדר מעולה.
תקופה ארוכה באמת הסתדרו לבד. אבל אז תמר לא יכלה יותר לעבוד והבן פוטר. מה יעשו? ההחלטה הייתה לעבור לגור בדירה שלנו, שבדיוק השכרנו. בעלי מיד החליט לעזור להם לשלם את המשכנתה. ובמשך שנה שלמה, שילמנו עבורם.
חשבנו שאנחנו עוזרים להם מאוד. אבל הסתבר שבכלל לא כך. לאחרונה גיליתי שהמשכנתה כלל לא שולמה וצברו פיגור של חצי שנה! לאן נעלמו כל השקלים ששלחנו? בעלי עצבני, אומר שאין לו כוח לזה יותר. אני בהלם מוחלטת, פשוט לא יודעת איך להגיב או מה לעשות. ניסינו לעזור לילדים, ובפועל הם נשענו עלינו והשתעשעו. ומה עכשיו?
