כמובן, הכל באשמתי! אחותה של חברתי פורצת בבכי. לא היה לי מושג שזה יקרה! עכשיו אני בכלל לא יודעת מה לעשות, ואיך להחזיר את המצב לקדמותו מבלי לאבד כבוד?
לפני כמה שנים אחותי התחתנה.
אחרי החתונה הוחלט שהזוג הטרי יגור אצל אמו של הבעל. להורים שלי יש דירה גדולה בת שלושה חדרים, ויש להם רק בן יחיד.
אני אשמור חדר אחד, והשאר יהיה שלכם! אמרה החמות. כולנו אנשים תרבותיים, אני בטוחה שנשתלב היטב. תמיד נוכל לעבור דירה! אמר החתן לאשתו דאז. לא נראה לי שיש בזה פסול לנסות לגור אצל אמא שלי. ואם לא נסתדר, פשוט נשכור דירה…
וכך עשינו. אבל התגלה שזו משימה בכלל לא פשוטה. גם כלה וגם חמות ניסו, אבל עם כל יום המצב רק החמיר. כל מיני טענות שהצטברו התפוצצו מדי פעם לריבים שהפכו לתכופים יותר ויותר.
הרי אמרת שאם לא נסתדר, נעבור לדירה משלנו! התייפחה האישה אל בעלה. אבל מה, לא ברור שאנחנו לא מסתדרים? גיחך הבעל בזלזול. זה שטויות, בגלל כאלה דברים לא אורזים מזוודה ועוברים. זה לא הגיוני.
בדיוק שנה אחרי החתונה, האישה נכנסה לחופשת לידה, ולבסוף ילדה בן בריא.
הלידה התרחשה בדיוק כשחמותה עזבה את מקום העבודה הישן שלה ועדיין לא מצאה מקום חדש, כי אף אחד לא ששה להעסיק אישה בגיל פרישה. כל הנשים בבית, כל היום, בלי שום מוצא החוצה. המתחים הפנימיים גברו מיום ליום.
הבעל, שהיה המפרנס היחיד באותה תקופה, משך בכתפיו.
את יודעת, אי אפשר עכשיו להשאיר את אמא לבד בלי הכנסה. אני לא מסוגל גם לשלם שכירות וגם לעזור כלכלית לאמא. כשאמא תמצא עבודה נעבור!
אבל הסבלנות של הצעירה נגמרה לפני שהחמות מצאה עבודה. היא ארזה לעצמה ולתינוק את הדברים, ועברה לבית אמא שלה. כשעזבה אמרה לבעלה שלא תדרוך בבית אמו שוב לעולם. אם באמת חשוב לו לשמור על המשפחה, שימצא פתרון.
היא הייתה בטוחה שהבעל יעריך אותה וינסה להשיב אותה. אבל התבדתה בענק.
יותר משלושה חודשים עברה מאז, והבעל לא ניסה להחזיר אותה. הוא חי עם אמא שלו, אחרי שהוא חוזר מהעבודה הוא מדבר עם אשתו והבן בזום, ומגיע אליהם לבית חמותו בסופי שבוע.
הם בעצם חיים בנפרד, בטיפוס של נישואי אורח.
הבעל מקבל תשומת לב משתי נשים, ואמא שלו ממש משתפת איתו פעולה ומגלה אמפתיה כלפי הבן “המסכן” שהאישה שלו עזבה, וגם הוא לא אחראי לילדים רוב השבוע. מבחינתו הוא מרוויח! למעשה, גם חמותו כנראה מסתדרת מצוין היא לא באמת הפסידה משהו.
האישה, מצידה, יושבת ובוכה על מר גורלה. המצב הזה לא טוב לה בכלל. היא עדיין אוהבת אותו, גם אם ברור לה שהוא לא מתנהג כמו שצריך.
למה עזבת בכלל, למה ציפית שיקרה? עונה לה בעלה. את יכולה לחזור אם את רוצה.
ברור שאין לבעל שום כוונה לעזוב את הבית לטובת דירה שכורה. היא, שנמצאת בחופשת לידה, ובקושי מגזימה וסוחבת, ממילא לא יכולה להרשות לעצמה לשכור דירה בתל אביב או בירושלים.
האם זה הסוף של המשפחה?
אני תוהה, האם יש עוד סיכוי שהיא תחזור לגור עם החמות ותצא מזה בכבוד?
