לעולם לא חשבתי שיום אחד אני, ההורים שלי והאח שלי נריב על ירושה, וזה ירגיש כמו ויכוח רועש שבו כל אחד צועק ומנסה להוכיח משהו. אני גבר די בוגר, בן עשרים, ורוצה להיות עצמאי, בעוד שאחי רק בן ארבע עשרה. למה הוא צריך דירה? הוא עוד לא סיים חטיבת ביניים, הוא ממש ילד.
גם ההורים חושבים שהוא צעיר מדי, ואני מסכים איתם. הסיבה בעיקר זה שאני כבר סטודנט באוניברסיטה ועובד, אבל בעצם גר בדירה של אבא, שהוא קיבל בירושה מההורים שלו. אבא הציע לי לעבור לשם כשהסברתי שאני רוצה לחיות לבד ומוכנה אפילו לשכור דירה.
זו הייתה מתנה נהדרת מההורים, ואפילו התחלתי לשפץ את הדירה בהדרגה, בתקווה שיום אחד היא תהיה שלי באמת. כל המריבות והוויכוחים התחילו אחרי שרבתי עם אבא. אני כבר לא זוכר בדיוק למה, אבל זה פגע בו כשאמרתי שאני יכולה להסתדר לבד.
אחר כך קבענו שיחת משפחה, וההורים הודיעו לי שאם אני כל כך עצמאית, אז אני צריכה לעזוב את הדירה והם ישכירו אותה, ובכלל, שזו לא דירה שהיא רק שלי, כי גם אחי סומך על זה שהוא יקבל אותה בעתיד.
אין טעם לשאול מה הבעיה, כשאני יכולה לקבל את הדירה הזאת ואחי יקבל את הדירה שבה הם גרים. ההורים מוכנים שאחי ואני נמכור את שתי הדירות, וכך כל אחד יוכל לרכוש לו דירה משלו עם הכסף שנקבל.
אני מתנגד לזה בתוקף. למה להתחיל להסתבך, לשלם למתווך, לשלם מס רכישה ודמי רישום בטאבו, כשיש כבר שתי דירות מסודרות וטובות למגורים?
אבל מה שבאמת פוגע בי זה שההורים מוכנים לזרוק אותי מהבית רק כי רציתי להיות עצמאית.
אולי הם יתעשתו, יירגעו ונצליח להתפייס, אבל בינתיים אני לא מרגישה שאני מוכנה לעשות את הצעד הראשון. הגישה שלהם נראית לי לא הגיונית, ואחי, כי הוא כל כך צעיר, פשוט הולך איתם. מרגיש שמסיתים אותנו זה נגד זה, כדי שיום אחד נריב ונמכור את הכל לטובת ההורים.
