פיטרו אותו בגלל שתיקן בחינם את רכב הקשישה… אך ימים ספורים אחר־כך גילה מי היא.
פיטרו אותו על כך שתיקן ללא תשלום את המכונית של קשישה. ימים ספורים אחר־כך גילה מי היא באמת. היה יום קיץ לוהט במוסך בפתח תקווה, ורעש כלי העבודה מילא את האוויר. יונתן, מכונאי צעיר עם ידיים מחוספסות ובגדים מוכתמים בשמן, עבד קשה מהבוקר. לא היה לו הרבה אך לב ענק כן היה לו. הוא טיפל באמו החולה, וכל שקל שהרוויח הלך לתרופות שלה. באותו בוקר נכנסה למוסך קשישה במכונית ישנה שכמעט לא התניעה.
הצעדים שלה היו איטיים, אך מבטה מלא חמימות. בוקר טוב, בן, לחשה בקול רועד, המכונית שלי עושה רעשים מוזרים, ואין לי מושג מה לעשות. יונתן חייך. אל תדאגי, גברת. תני לי לבדוק. כנראה זה משהו קטן. בזמן שבדק את המנוע, הביטה בו. הייתה בו סבלנות שלא ראתה אצל רבים. במהרה החלו לדבר. היא סיפרה לו שהיא גרה לבד בדירה קטנה בשולי העיר.
יונתן, עם דמעות בגרון, שיתף שגם הוא מטפל באמו החולה וחולם לתת לה חיים טובים. את מזכירה לי את אמא שלי, חייך בכנות. לכן, כשאני רואה מישהי בגילך הלב שלי מחייב אותי לעזור. עיניה של הקשישה זהרו. היא לא אמרה דבר, אך ליבה נמלא חיבה אמיתית. אותו הבחור הצנוע היה נאצל יותר מכל בעלי ההון שהכירה.
היא רצתה לבחון את טוהר ליבו. כשסיים, עשתה עצמה מחפשת את הארנק במבוכה. אוי, בן, נראה ששכחתי את הארנק בבית, לחשה בבושת פנים. יונתן השתתק, הביט במכונית ואז בה. זה בסדר, גברת. את לא חייבת לי כלום. רק תבטיחי לנהוג בזהירות. ומה עם הבוס שלך? שאלה בשקט. יהיה בסדר, השיב בעצב, יש דברים בחיים שחשובים יותר מכסף. ברקע בקע לפתע קולו של הבוס כגשם שוטף.
מה אמרת, יונתן? שאג דוד כהן, אדם כסוף שיער וקשוח. הרגע נתת עבודה בחינם? יונתן ניסה להסביר, אך דוד לא הקשיב. לכן אתה עני. במקום לחשוב כמו איש עסקים, אתה פועל כמו קבצן רגשן. המוסך הזה לא עמותה. הקשישה, בעיניים דומעות, צפתה באותו צעיר טוב־לב שננזף בפומבי. יונתן השפיל מבטו. לא עשיתי זאת בגלל רחמים, לחש בקול חנוק.
עשיתי את זה כי זה היה הדבר הנכון. טוב הלב לא משלם שכירות, ענה דוד בזעף. אתה מפוטר. דממה השתררה במקום. העובדים האחרים לא העזו להתערב. הקשישה שמה ידיה לפה בתדהמה. יונתן הנהן, הוריד את כפפותיו והשאיר אותם על השולחן. תודה על ההזדמנות, לחש בקול רועד. כנראה שאמא שלי תצטרך להמתין עוד קצת לתרופות. הקשישה ניסתה לדבר אך רק חיבקה אותו בדמעות לפני שהלך.
דוד פנה אל הקשישה בכעס, וגם את, בפעם הבאה תביאי מזומן. פה לא עובדים מתוך רחמים. אך היא רק הביטה בו במבט שקט ומלא תעוזה. בעת שהלכה אט־אט מהמוסך, כבר גמלה בליבה החלטה לשנות את גורלו של יונתן.
באותו ערב שב יונתן לביתו בעיניים נפוחות מבכי. אמו המתינה לו חלשה ושאלה איך היה. הוא חייך כדי לא להדאיג אותה. בחוץ, גשם כבד החל לרדת. לא ידע כי אותה קשישה שנראתה עזובה עתידה לשנות את גורלו לחלוטין.
למחרת, קם בלי לדעת מה לעשות. הפיטורין רדפו אחריו כל היום. חיפש עבודה אך איש לא היה מוכן להעסיק מכונאי ללא המלצות. בערב, התיישב מול החלון, הביט בגשם וחלומותיו התעמעמו. אימו אחזה בידו באהבה, אל תתייאש, בן. אנשים טובים תמיד זוכים בגמולם, הרגיעה אותו. יונתן חייך בעצב, לא ידע שמנגד אותה קשישה חורשת תוכניות לטובתו.
שמה היה גאולה פרידמן אשת עסקים בדימוס, עשירה אך צנועה, שנהגה בלבוש פשוט כדי להסתובב מבלי למשוך תשומת לב. בלילה לא יכלה לישון מהמחשבה על הנער שוויתר על שכרו למענה.
כעבור ימים ספורים, קיבל יונתן שיחת טלפון. קול אדיב הזמין אותו להגיע לראיון עבודה בכתובת מסוימת. הוא היסס אך החליט ללכת. כשהגיע נדהם: מולו התנוסס מוסך חדש, ושמו בגדול: מוסך יונתן. סליחה, בטח יש טעות, פנה לפקידה בבלבול. ואז ניגשה גאולה, אלגנטית וחמה. אין כאן טעות, ילד.
המקום הזה שלך. יונתן לא הבין. מה שלי? אין לי אפילו כסף לנסיעה חזרה. כשהצעת עזרה בלי לצפות לשום דבר, ענתה בקול רועד, הזכרת לי את בני זכרונו לברכה. מאז מותו חיפשתי מישהו בעל לב כשלו. בדקתי וגיליתי שאכן יש לך לב אמיתי. לכן החלטתי לתת לך את ההזדמנות לה אתה ראוי. יונתן שתק, הדמעות זלגו והוא רק חיבק אותה.
אני לא יודע איך להודות לך. רק תבטיח לי דבר אחד, חייכה, שלא תיתן לעולם לשנות את ליבך בגלל אנשים שלא יודעים מה זה טוב לב.
הבשורה התפשטה בפתח תקווה במהירות. דוד, הבוס לשעבר, הופתע לשמוע על המוסך החדש; הגיע, המום, וראה מקום הומה לקוחות, ציוד חדיש, ואת יונתן עומד בראש עם ביטחון וענווה. אני רואה שהחיים חייכו אליך, אמר דוד בגאווה.
יונתן חייך בשלווה: החיים רק תיקנו מה שלקחת ממני בגלל יהירותך. דוד שתק. גאולה ניגשה ואמרה בנחת, אני אוהבת להשקיע באנשים, לא במספרים. הפסדת את העובד הכי טוב שלך. דוד הלך משם בראש שחוח.
מאותו יום מוסך יונתן היה לסמל תקווה. גייס צעירים בלי ניסיון, נתן להם הזדמנות שכולם סירבו לתת. עם הזמן העסק פרח והצניעות נשמרה. כל ערב היה מגיע אל גאולה, מביא לה פרחים ושותה עימה קפה. גאולה כבר לא הייתה בודדה. מצאה בבן לב שהחיים לקחו ממנה, והוא את האם שתמיד רצה לראות מאושרת.
שנה אחר־כך, כשגאולה חלתה, היה יונתן לצידה עד יומה האחרון. לא החסיר ממנה דבר. ברגעיה האחרונים, אמרה לו בחיוך חלוש, ידעתי שתגיע לגדולות, בן. יונתן אחז בידה בבכי. שום דבר לא היה קורה בלעדייך. תודה שהאמנת בי. היא עצמה עיניה בשלווה והשאירה אחריה שיעור שיונתן לא שכח מעולם: שהעושר האמיתי נמצא בליבו של האדם שנותן מבלי לצפות לתמורה.
חודשים לאחר מכן, נתלה לוח גדול על קיר המוסך: מוקדש לגאולה פרידמן, שלימדה אותי שלעולם אין להתחרט על טוב לב. הלקוחות קראו, שאלו עליה אך יונתן רק חייך: הסיבה שאני מאמין בשליחות השנייה. וכך, אותו מכונאי צעיר שזכה ללעג, בנה את הצלחתו על הודיה ועל טוב לב, כי בסופו של דבר, למעשים מהלב תמיד יש דרך לחזור ולכן, אל תשפטו לפי חיצוניות, אלא לפי הערך האמיתי שבלב.
