אני בת חמישים, ועדיין גרה אצל ההורים מאז שנכנסתי להריון. הבן שלי כבר בן עשרים. יש לי אח ואחות, שלכל אחד מהם יש בית משלו. אחי הבכור הוא עורך דין, ואחותי הקטנה נשואה וגרה עם בעלה. כבר לא מעט שנים שיש לי מספיק הכנסות בשביל לשכור דירה לבד או אפילו לקנות את הבית של אבא שלי, ובאמת ניסיתי אבל בסוף תמיד משהו מתפקשש וכל המסמכים לא מסתדרים כמו שצריך. התנאי היחיד שלי, אם אקנה את הבית, שהוא יישאר רשום על שם אבא שלי עד יומו האחרון, כדי שיהיה בטוח שאף פעם לא אשאיר אותו חסר ביטחון. אבל זה עדיין לא סגור.
אבא שלי כבר מעל שבעים, אדם חד מאוד, לפעמים אפילו קשוח. לא שהוא לא רוצה, פשוט קשה לו כבר לעשות הרבה מהדברים שהיו קלים בשבילו פעם כמו שקורה אצל כולם כשמתבגרים. הוא אלמן כבר ארבע שנים ומתגעגע לאמא שלי כל הזמן.
גם אני עובדת, וגם הבן שלי עובד. שנינו ממנים את רוב ההוצאות של הבית החשבונות, הקניות, האוכל היומיומי. אבא שלי משתתף לפעמים, מהפנסיה, אבל הפך מאוד חסכן וחשדן. אחי הגדול בא לבקר חצי שעה פעם בחצי שנה. אחותי, שהיא לא עובדת, עוזרת אבל בתשלום סמלי למשל מבשלת ונשארת איתו כשאני והבן שלי בעבודה.
לא משנה אם האוכל מוכן, אם לא נגיש לאבא צלחת, הוא לא יאכל. הוא כמעט לא עושה שום דבר בבית, לפעמים משחק עם הכלבה שלי, רואה סרטונים ונשאר במיטה. הכי הרבה הוא דואג שלא יחסרו נרות בבית ובבית העלמין, וכמובן, דואג לכלבה שלי הנכדה המפונקת שלו, שמתחממת לה על המיטה כשהוא נרדם.
לפעמים יוצא לי להתלונן, כי מגיעים ימים שאני לוקחת כמעט את כל ההוצאות אוכל, חשמל, מים. אבל אחר כך אני נזכרת כמה אני באמת שמחה שעדיין יש לי את הזכות לדאוג לאבא, ללוות אותו, לדאוג לו, לצחוק ולדבר, לראות איך הוא מעריץ את הבן שלי וכלבתנו. הוא נתן לי הכל מאז שנולדתי; עכשיו תורי להחזיר לו באהבה, בהשקעה, בזמן ובכסף, בדיוק כמו שהוא השקיע בי כל השנים.
יש כאלה שמייעצים לי לצאת ולשכור דירה, אבל זה לא בשבילי. מי יהיה איתו אם פתאום יקרה משהו בלילה או באמצע היום? כואב לי לחשוב עליו לבד בבית עם הזיכרונות והגעגועים, או הולך לבד לסופר ונופל בדרך. לפעמים הוא יוצא לבד, אבל אנחנו עוקבים, מלווים אותו גם לרופא. אין סיכוי שאחיה עם רגשות אשמה אחרי כל מה שהוא עשה בשבילי.
הוא יכול להיות חסכן, לפעמים חמוץ, לפעמים שמח, לפעמים עצבני ולפעמים לחוץ אבל הוא אבא שלי, ובעצם, בזכותו ובזכות אמא, הגעתי לאיפה שאני היום.
מה אשאיר לבן שלי כשאלך? את היכולת לעבוד, לדעת להתמודד, את ההשכלה שלו, את הדוגמא האישית שלי (בתקווה, הכי טובה שיכולתי לתת) ואולי, אם הכל באמת יסתדר, גם את הבית של אבא בתנאי שזה יישאר על שם אבא כל עוד הוא בין החיים, גם אם אני משלמת עליו.
