הגרושה שלי רצתה לתבוע ממני חצי מהבית, אבל היא לא ציפתה לזה שחשבתי על הכל מראש

הקשר שלי עם זוגתי לשעבר הסתיים במפגש מוזר בחלום על אולם בית משפט בתל אביב, העיר נמסה סביבי כמו שוקולד במזג אוויר הקיץ. אני לא זוכר מי היה שם קודם, אני או היא, והאשמה פרחה באוויר כמו אבק מחלומות. בחלום, ידעתי שכמו בכל זוגיות, האשמה מתחלקת, אבל אף אחד לא זוכר בדיוק איך.
חלום הלילה זחל אליי עם תנועות משונות: אשתי השנייה, מיכל טל, מצאה מרקחת אהבה חדשה עם יונתן בר-שלום, איש עסקים פלאי שצץ בעיר לפני שנים רבות והקים קפה קטן במקום שעוד אתמול היה חנות ספרים ברחוב שינקין. בהתחלה מיכל ניסתה להסתיר את הרומן, אבל האור החום של בית הקפה גרם להם להסתובב יחד בגלוי, כמו שדות חמניות מול השמש.
בליל הזוי, עמדתי מול מיכל והיא הכריזה בחגיגיות אני תובעת אותך לגירושין ורוצה חצי מהדירה שלנו. גל של תחושות עבר בי, אבל המציאות בחלום הייתה שונה: הדירה נקנתה בגב שלי, ב-2,000,000 ש”ח ששמרתי בחסכונות מהעבודה בבנק לאומי. מיכל, למרות שגרה איתי שנתיים, לא שילמה שקל אחד על הבית. אבל היא רצתה בו, כאילו הייתה שם מאז ותמיד. הציפיות היו שאדאג או אשתגע, אבל חשתי שלווה שלא מהעולם הזה, כמו מים בשקט אחרי סערה.
לא ניסיתי לשכנע אותה להתחרט, אלא חיכיתי לראות אותה מפסידה בבית המשפט ומשלמת שכר טרחת עורך הדין. הידע מהחלומות הקודמים ניבט למשפט: עם אשתי הראשונה, איילת שוקר, התגלגלתי במשך שלוש שנים באולמות, וכל פגישה הפכה למופע אימים שמלא באור מיוחד של ריבים ישראליים. בסוף, איילת הצליחה לקחה חצי מהרכוש שלי בזכות עורך דין מחוסן בשם אלון איתן, והשאירה אותי בלי דירת הנעורים מהירושה של אבא שלי.
אבל בחלום הבא עם מיכל טל, נהגתי בערמומיות ישראלית הדירה שקניתי והסתדרתי בה היטב הייתה רשומה על שם אחי, איתמר טל, שבו אני בוטח כאילו היה טובי מבית ספר לאומנויות. כשגירושין מוזרים התרחשו, לא היה לי כלום לתת. אחרי הטעות עם איילת, בחלום אישה לא תתחכם לי שנית.
בחוץ, על המרפסת, ראיתי יונתן בר-שלום אופה חלת שבת בגשם ורוד. והעורכי דין רוקדים עם פורים בשמש. הכל חלק מסיפור הלילה שבו חלומות, בתי משפט ותל אביב מתערבלי יחד כמו תה נענע עם דבש.