הם הגיעו לשער הבית ואמרו לו:

Au venit la poartă și i-au spus:
– Savta, אנחנו מצטערים, אבל את צריכה לעזוב את הבית.
– לאן אלך עכשיו, ילד שלי, בגילי הזה? ריבונו של עולם, מה אעשה…
ככה אמרו לה.
קצר.
בלי להביט לה בעיניים.
באותו בוקר, הסבתא שלי, רחל, טאטאה את החצר. היא כבר עברה את גיל שבעים, וחיים שלמים ארוזים בתוך קירות אותו הבית הקטן. שם נולדו ילדיה. שם מת בעלה. שם חוותה את כל השמחות והכאב.
השער נפתח פתאום.
שני גברים בחליפות, עם ניירת מתחת לזרוע, נכנסו בלי לבקש רשות.
את רחל לוי?
אני ענתה, מהדקת את המטפחת על הראש.
באנו להודיע לך שעל הקרקע הזו יבנו בעתיד כביש ציבורי.
הבית שלך נמצא במסלול.
רחל מצמצה שוב ושוב.
מה זאת אומרת… שאני צריכה לעזוב?
תקבלי פיצוי, גברת. תקבלי כסף.
אבל לאן אלך עכשיו, בן שלי… בגילי הזה?
פה הבית שלי
אחד מהם נאנח בעצבים.
גברת, אי אפשר יותר לדבר על ‘בית’.
זו רק קרקע.
רגשות לא משנים במקרים כאלה.
המילים כאבו יותר מהחדשות.
מותר לי לפחות לשאול… אמרה בשקט.
מותר לך לחתום כשאומרים לה, ענה השני, בקול גבוה.
אל תעשי סצנות.
רחל התיישבה על הספסל ליד הקיר.
הרגישה שמשהו נשבר לה בלב.
אחרי שהלכו, הבית הרגיש לה קטן יותר.
פחות יציב.
עברה מחדר לחדר, נגעה בקירות, במזוזות, בשולחן הישן.
לאן אלך עכשיו, ריבונו של עולם?…
החדשות נפוצו מהר בשכונה.
ומשהו התעורר שם.
השכנים התחילו להגיע.
בהתחלה בזוגות. אחר כך בעשרות.
בסוף, כל השכונה.
איך מוציאים את סבתא רחל מהבית שלה?
את האשה הזו שמעולם לא ביקשה מאף אחד דבר?
שיוזיזו את הכביש!
כשהפקחים חזרו, היא כבר לא הייתה לבד.
השער היה מלא אנשים.
צעירים, מבוגרים, ילדים.
אף אחד לא עוזב מפה!
אל תדרכו על החיים של אדם!
אחד מהפקחים הרים את הקול:
החוק הוא החוק!
חוק בלי לב זה לא צדק! מישהו קרא.
רחל עמדה בפתח. קטנה, אבל זקופה.
אני לא מבקשת כסף לחשה חלש.
רק תנו לי למות איפה שחייתי.
היה שקט.
הימים עברו.
עצומות, תקשורת מקומית, לחץ ציבורי.
בוקר אחד, בא מישהו אחר.
בלי התנשאות, בלי קול קר.
התוכנית משתנה.
הכביש יוסט למסלול אחר.
על הקרקע הזו לא יבנו כלום.
רחל לקחה זמן להבין.
זאת אומרת אני נשארת?
את נשארת.
החצר התפוצצה בתשואות.
חלק בכו.
חלק התחבקו.
רחל נשענה על השער ולחשה:
תודה לך, אלי שלא עזבת אותי לבד.
באותו ערב, השכונה לא הייתה עוד רק מקום.
היא הפכה למשפחה.
כי לפעמים, כביש ראשי נעצר מול בית קטן
כשאנשים לא שוכחים מה זה בית.
היית יוצא גם אתה לשער של סבתא רחל?
כתוב לי בתגובות
שלח אם גם לדעתך בני אדם חשובים יותר מהאספלט.
תשתף את הסיפור יש דברים שאסור לשכוח.