היום אני רוצה לחלוק איתכם את הסיפור שלי. נהייתי אמא בגיל ממש צעיר מה שנקרא, טעות של טירונים ובלי הרבה תמיכה מסביב. היום הבת שלי, שזכתה לשם עדי (ואין יותר ישראלית מזה), כבר בת שלוש. נכון, זה לא פשוט למצוא הזדמנויות, אבל למדתי איך לשרוד ואפילו מדי פעם להשתלט על העניינים. יש ימים שבהם הכל מרגיש כבד כי אני באמת בתפקיד יחיד כאן, כל האחריות עליה על האושר שלה, על העתיד שלה, אפילו על הסנדוויצים לגן.
האבא שלה? בקיצור, לא בדיוק חומר לאבא השנה (האחריות עברה לו מעל הראש, כאילו זה בלון הליום).
אני כותבת לכם עם הראש מפוצץ ממחשבות ודאגות, כי לאחרונה כל דבר נהיה מסובך יותר, ואני כבר לא תמיד יודעת מאיזה צד לפנות. לפעמים אני מותשת, כן, רגשית לגמרי סחוטה. יש רגעים שאני שואלת את עצמי למה להמשיך ואז היא אומרת לי אמא, אוהבת אותך עד הכוכבים, ואני יודעת שזה כל הסיפור. אני רוצה לתת לה אהבה שלא קיבלתי בעצמי.
אבא שלי נעלם ביום שנולדתי. אימא? חנה, לצורך העניין, לא בדיוק פרצה גבולות במפגני חום לפעמים אני לא בטוחה שהיא בכלל יודעת מה זה חיבוק אמיתי. תמיד קדמו לה בני הזוג שלה, והילדים שלהם, כמובן. בגדים? נעליים? תשיגי לבד. בקשת ממנה היא כולה סיפור עצוב על איך הבנק רודף אותה, אבל ימי הולדת של ילדי הבן זוג? נס, תמיד נמצא כסף. על יום הולדת שלי היה סימן שאלה אם היא תזכור בכלל; לפעמים זה לא קרה.
ראיתי איך היא משקיעה ונותנת את הכי טוב לילדים של מישהו אחר ואני, מה לעשות, שתקתי כי כל הערה הייתה עושה אותי מפונקת או אחת שלא יודעת להעריך. נעלי ביהס התפרקו לי בשנה השנייה, הדבקתי, פיניתי, דאגתי שלא יראו האמא? עיניה ראו, פיה שתק. שלושה ימים אחרי, חדשות לבקרים לבת של בן הזוג קנתה חדשות, כי השנה הקודמת זה פשוט לא זה.
עברו עליי לילות עם הרבה דמעות וחצי חפיסת מגבונים, תוהה מה הקטע שדווקא עליי היא קצת שכחה. עד שיום אחד הבנתי שהיא רואה בי רק מטען, עול, ואז קמתי והלכתי. לא אכפת לה. אפילו שיחת טלפון לא קיבלתי. המשכתי לבד, אכלתי לא מעט חומוס עם דמעות, אבל לא נשברתי.
ארבע, חמש שנים אחרי, שמעתי שבן הזוג זרק אותה בשביל מישהי צעירה, הילדים חזרה לאמא הביולוגית. נשארה לבד. הרגשתי עליה צביטה בלב, לא אשקר, אבל מה אפשר לעשות?
לפעמים עובר לי בראש לחפש אותה, לראות מה שלומה. אולי להעביר איזה סימן חיים. אבל אני פוחדת מה אם עדיין תראה בי לא רצויה? אולי עדיף להישאר ככה כל אחת עם החיים שלה, לא יודעות כלום זו על זו.
מה אתם הייתם עושים?
