יום אחד חיפשתי מסמכים, וכשמצאתי אותם, עיניי נפלו על מסמכים הנוגעים לדירה שלנו. משהו בהם הפתיע אותי מאוד והרגיז אותי במיוחד, כי

ההורים של אילת, אשתי, נתנו לנו מתנה באמת יקרת ערך לחתונה דירה! הם ממש חגיגית מסרו לנו את המפתחות והכריזו שאנחנו הבעלים, אבל בגלל שהדירה הייתה בבניין חדש, הם רכשו אותה במצב גולמי. לאה, חמותי, אמרה שאם הם נתנו לנו דירה, אז מן הראוי שההורים שלי יעזרו בשיפוץ. ההורים שלי כבר נתנו לנו קודם סכום גדול, אבל גם הסכימו לעזור בשיפוץ.
אחרי החתונה החלטנו להתחיל בשיפוץ. אבא שלי, שהוא קבלן, קנה את כל החומרים, ואני הייתי העוזר שלו, לפעמים גם אילת הצטרפה לעזור (תמיד הייתה יותר ג’יפה מאשר עזרה, אבל ניחא).
לפעמים גם חמי עזר קצת. החלטנו לא להשכיר או לעבור לדירה לפני שהשיפוץ יסתיים, כדי לחסוך שקל, ולגור אצל ההורים של אשתי בינתיים.
יום אחד, חיפשתי מסמכים חשובים ופתאום עיניי נתפסו על ניירות של הדירה שלנו. משהו בהם הדהים אותי והכעיס מאוד הדירה בעצם שייכת לחמותי!
באותו ערב אבא ואני תכננו לקנות קרמיקה לאמבטיה, אבל ביקשתי שנדחה את זה ליום למחרת, סיפרתי לו מה מצאתי ושאני רוצה לחשוב על ההשלכות.
“תגיד, למה הדירה על שם לאה? למה אילת לא בעלת הדירה?” שאלתי בלי פילטר, כשהיינו כולנו יחד.
“אוי, אתה כמו ילד! ברור כדי שלא תפגע באילת שלנו,” ענתה לי לאה.
“מה זאת אומרת?”
“שתתגרש ממנה פתאום ותרצה לקחת חצי מהדירה שלנו!”
“שלכם? זה נורמלי שאני ואבא עושים פה שיפוץ שעולה חצי דירה, ואתם חושבים מראש על גירושים? רק התחתנו!”
“אמא, אמרתי לך מיליון פעמים תעבירי סוף סוף את הדירה על שמי,” מלמלה אילת בשקט.
“רגע, אז ידעת על הקומבינה?”
“לא, זה לא… ידעתי, אבל אמרתי לאמא שהיא חייבת לכתוב אותה על שמי!”
“וואי, אילת, איזה התחלה נהדרת לחיי נישואין עם שקר!”
עברו כמה ימים מאז שחזרתי לבית ההורים שלי. אני מתייבש, לא יודע מה לעשות עכשיו. אילת מנסה לדבר איתי, אבל אני די בברדק בראש. לא חילקתי להם כבוד, לא חשבתי שהמשפחה שלה תנהג ככה… אולי ככה כל ההורים בארץ בסוף?
מה עושים במצב כזה?