החמות לא יכלה לחכות שסבא יעזוב סוף סוף – קיוותה לדירה שתתפנה

דאגתי לסבא של בעלי במשך עשר שנים. אז גרנו עם הילדים וסבא בדירה שכורה בתל אביב. אחותו של בעלי, נעמה, התגוררה בדירתו של סבא. אף אחד לא רצה אותו לא חמותי, לא הנכדים. החיים שלי לא הסתדרו לא סיימתי תואר, נכנסתי מוקדם להריון ולא הצלחתי לבנות קריירה.
כל יום נראה בדיוק כמו קודמו: קורעת את עצמי בין טיפול בסבא לגידול הילדים.
בעלי לא אהב את המתח ששרר בבית, והיה נעלם לעיתים קרובות. אבל נשים אחרות לא התעניינו בו יש לו ילדים ואין לו דירה, אז תמיד חזר אליי. מחלתי לו, למרות שכבר לא אהבתי אותו. הכול בשביל שימשיך לתת כסף לילדים ולזקן. נעמה כמעט לא ביקרה, ורק הגיעה לסיבה אחת: לבקש מסבא את הקצבה או להתלונן על המצב הכלכלי שלה. למרות זאת, לא הייתי אומרת שהם היו עניים הם לא שילמו שכר דירה, ויכלו להרשות לעצמם חופשות בחו”ל.
לפני חמש שנים, סבא הוריש לי את הדירה:
את יקרה לי יותר מכל בני המשפחה שלי יחד. הנכד הוא סמרטוט, ייתן את הדירה לאמא או לאחותו. שיגורו שם הילדים שלך, הנינים שלי. זו תהיה המתנה שלי על כל מה שעשית. שלא תקללו אותי אחר כך על כך שהחיים שלכם היו קשים בגללי.
אף אחד מבני המשפחה לא ידע מזה. כשהמצב הבריאותי של סבא הידרדר, גם הבת שלו וגם הנכדה התחילו לבקר אותו. הן הבינו לאן הדברים הולכים והתחילו לדאוג פתאום. אבל סבא לא היה טיפש, הוא הבין היטב למה הן באות.
אחרי מותו של הזקן, הירושה חולקה מיד. חמותי ונעמה שכנעו את בעלי לוותר על הדירה כדי שנעמה תוכל להמשיך לגור שם. הוא הסכים, אבל אף אחד עוד לא ידע על הצוואה.
למחרת, בעלי התחיל לארוז. הוא אמר לי שיש לו מישהי אחרת, שהוא גר איתי רק כדי שאטפל בסבא. הוא עזב, ואני הרגשתי כאילו סלע כבד ירד לי מהלב. כשהמשפחה שמעה על הצוואה, הם פתחו במלחמה אמיתית עם איומים.
תקשיבי לי טוב, את לא תקבלי את הדירה בחיים! לא מעניין אותי איך טיפלת בסבא, איך שכנעת אותו להוריש לך את הדירה, אבל זה לא יקרה. את נוכלת אמיתית ואנחנו נוכיח את זה בבית משפט.
את יודעת מה? הבנתי שאני סוף סוף יכולה להוציא את כולכם מחיי. אז – תתחפפו!
המילים שלהם בכלל לא כאבו לי. בטוחה בעצמי, ידעתי שאצליח לבנות לעצמי חיים חדשים כבר מצאתי עבודה, לי ולילדיי יש קורת גג משלנו, והכי חשוב: כבר אין לי קשר עם המשפחה הזאת.