אחי והמשפחה שלו רצו להתארח אצלי בירושלים על חשבוני, אבל דאגתי שהם יבינו מראש שזה לא יקרה!

אחי מבוגר ממני בשש שנים. לפני שלוש שנים הוא התחתן והחליט לעבור לגור עם אשתו בדירתה, במקום להישאר בבית של ההורים שלנו. בגלל המחירים הגבוהים של השכירות בתל אביב, זה היה הפתרון היחיד שבאמת התאים להם. אני הייתי נשוי כבר שש שנים, ויש לנו שני ילדים בן בן שש ובת בת ארבע. אשתי במקור מירושלים, ולכן השתקענו שם. שנינו עובדים, וכך הצלחנו לקנות דירה קטנה במשכנתא.
לא מזמן קיבלתי טלפון מההורים: אחי והמשפחה שלו מתכננים לבוא אלינו לשבוע, ומצפים שאארח אותם ואתן להם לישון אצלנו בדירה. אמנם שמחתי מאוד לראות את אחי אחרי הרבה זמן, אבל פשוט לא היה לי מקום להלין אותם, כי אנחנו ארבע נפשות שגרים בדירת חדר אחת.
נפגשנו בתחנת הרכבת ויצאנו לטייל קצת בירושלים. ההורים שוב העלו את הרעיון שאארח את אחי, אשתו והבן שלהם, כי ברור ששכירות או אפילו חדר במלון בירושלים זו הוצאה כבדה הכול ביוקר. לצערי, הייתי חייב לעמוד על שלי פשוט אין לנו אפשרות כזו. בארוחת ערב העזתי להציע שאעזור להם להזמין מלון, אבל אחי הגיב בתקיפות, והתעקש להישאר אצלנו.
ניסיתי לחשוב על פתרונות. הצעתי לבדוק יחד צימר, הוסטל או אולי דירה דרך מכרים, אבל הם פסלו הכול על הסף. היה ברור לי שהם מצפים לקבל הכול על חשבוני לינה, אוכל, הכול. אני, לעומת זאת, שלם עם ההחלטה שלי: יש לי זכות להגיד “לא”. קודם כול, המשפחה שלי צריכה לחיות בנוחות. אשתי והילדים זקוקים למרחב ולשקט שלהם. חשוב לי להזכיר לעצמי אני לא חייב לאף אחד מקום לינה. החיים לימדו אותי שלפעמים צריך לדעת לשים גבולות, גם מול המשפחה הכי קרובה.