אייל גולן התעורר
בעצם, היום כבר התחיל טוב. כשמגיעים לגיל 118, לקום בבוקר זה כמו לקבל פרס מיוחד במינו.
הדבר הראשון – בדיקות חושיות: פקח את העין השמאלית הכל תקין, אחריה את הימנית קצת מטושטשת. שטף במים, טפטף טיפות והכל בהיר כתמיד.
קיפל כל מה שמתקפל, כל מה שלא שימן בשמן זית מהמזווה. בדק אחורה וקדימה, סובב את הצוואר לכל הכיוונים הכל זז ומקרקש.
כשווידא שכל איבר במקומו, עשה שתי דריכות ושתי מחיאות כפיים, והתחיל את היום החדש.
בשמונה בדיוק מתקשרים לו מהביטוח הלאומי:
ליאת, בוקר טוב, גנח לתוך הטלפון יום הולדת שמח.
גם לך, שלום אייל גולן, השיבה ליאת בעצב נרגש, איך אתה מרגיש?
אין לי תלונות, חייך הטלפון הקשיש.
חבל מאוד, אייל גולן, אני כבר מקבלת עליך את ההערה החמישית השנה! היום שלושים שנה מהיום שעברת מהפנסיה הצוברת לממלכתית!
נו, סליחה. שמעתי שעושים עדכון החודש?
כן, עדכון קולה נהיה עצוב מתמיד כמו במקוננת ותגיד, אולי אתה עובד איפשהו מהצד? ניסתה את מזלה.
לא, תודה לאל, הכסף מספק לי הרבה מעבר.
חבל כל טוב לא סיימה את המשפט וניתקה.
בתשע ישב אייל גולן לארוחת בוקר עם נינו-נכדו, שלא גר איתו אבל תמיד פותח בדלת את המפתח האישי שלו. אחרי שנכנס, היה פותח במדידות: פעם המטבח, פעם האמבטיה. אחר כך יושב מחשב חומרים, מעריך מחירים, מצייר רהיטים.
היום שכח את הסרט מדידה.
קח מהבופה, הציע אייל גולן, עוד מהתקופה של סבא שלך, גיחך בעצב ושפך תה רותח לתוך קומקום מעוטר ציפורים.
הנכד רק נאנח וטרף את השקשוקה המיתולוגית של אייל גולן.
בעשר ירד הסבא לעשן מחוץ לכניסה.
הו! אייליץ’, שוב מדליק? קרא משה השכן, ידעת שזה מסוכן לבריאות
פסק רגע כשהביט באיש שחייו כבר מזמן היו אמורים להיגמר מהרגל כזה.
אנחנו נוסעים היום לתל אביב.
מה תעשו שם?
נטייל קצת ברכבת הקלה, נקפוץ לכיכר רבין, נראה את דיזנגוף סנטר לפני שיפרקו.
מה יש לראות שם?
תגיד, ראית את זה בעצמך?
בטח, הוא הגיע פעם לשדרות אצלנו.
בארון קבורה?!
מה פתאום. ברכבת.
תגיד, כמה שנים כבר לך באמת?
שמונה-עשרה, ענה אייל גולן בלחישת מסנן סיגריה.
יאללה
כן, השארתי שנה נוספת במכינה.
מזל טוב על הבגרות!
תודה, חייך והלך הביתה.
באחת-עשרה התקשר מנכ”ל פלאפון בדמעות, בבקשה שישנה את החבילה. זו שאייל יושב עליה קיימת רק בזכותו, ובערך שווה פחות מאפס; פלאפון אפילו מוסיפים לו כמה שקלים חדשים בחודש.
בחמש נכנס לחנות שופרסל. ליום ההולדת יש הנחה בגובה הגיל. אז אייל לקח עוגה, קילו בננות וטלוויזיה רחבת-מסך. בשארית השטרות (שקלים חדשים), הזמין מונית ומובילים.
בשבע התקשרו מהמכון המשפטי, שיבוא כבר לקחת את הפוליסה הביטוחית הסיעודית ונעלי הבית שלו.
בשמונה בערב באו האורחים, ואייל ערך שולחן, הפעיל את הטלוויזיה החדשה ומזג יין אדום. הברכות היו קמצניות. אף אחד לא ידע מה לאחל, אז פשוט עמדו, כל אחד בתורו.
בעשר בלילה הגיעה המשטרה ביקשו שקט, כי מעבר לקיר גרים מבוגרים. דלת פתח החוגג, והשניים קפאו לרגע מתדהמה.
לישון הלך אייל גולן קרוב לחצות, אחרי שרוב המוזמנים כבר התפזרו הביתה ולבתי החולים. בחיוך אל הריקנות, שלף מהאצבע והניח מתחת לכרית את הטבעת המוזהבת הקסומה, שמאז ומעולם האריכה את ימיו. על הטבעת חרוטה בקטן הקדשה מאשתו המנוחה: “תחיה בשביל שנינו”.
וזה בדיוק מה שעשה.
