אחי היה נשוי חמש שנים, אבל אף פעם לא פגשנו את אשתו. יום אחד הוא אמר לי שיגיע אליי איתה לשני לילות. הם הגיעו – ואני פשוט לא הצלחתי לסבול את האישה הזאת

אחי, דורון, לאחר שסיים את לימודיו, עבר לעיר מרוחקת בישראל כדי להתחיל עבודה חדשה. בתכנון המקורי שלו היה להישאר שם רק שנה, לחסוך כמה אלפי שקלים ולחזור לעיר הולדתנו לקנות דירה. אבל הגורל בחר במסלול אחר. הוא פגש שם נערה ושניהם החליטו להתחתן. כך דורון נשאר בעיר החדשה. לא הכרנו כלל את אשתו. יצא שבזמן חתונתם הייתי בחודש תשיעי להריון וידעתי שבקרוב אלד, לכן החלטנו שאני לא אסע לשם. אבא שלי לא הצליח לקבל חופש מהעבודה, כך שלחתונה הגיעה רק אמא שלי. הקשר של אמא שלי עם הכלה לא היה קרוב היא רק הכירה אותה וזהו. הם נסעו לירח דבש שלהם, ואמא חזרה הביתה ימים ספורים לאחר מכן. אמא סיפרה שהבחורה הייתה יפה, חייכנית ונעימה. עברו כמה שנים, ואנחנו במשפחה לא הכרנו את גיסתי כלל.
אבל השנה, דורון הודיע לנו בשמחה על תוכנית מיוחדת. הוא תכנן מסע משפחתי ארוך עם אשתו: תחילה להגיע אלינו לביקור, לאחר מכן לנסוע לחתונה של חברה שלו, להשתתף במפגש מחזור, אחרי זה להצטרף להורים שלנו לנופש בים המלח, ורק בסוף לחזור הביתה. הם תכננו לישון אצלנו יומיים. לא חשבתי שיש עם זה בעיה. נכון, גרנו אז בדירה קטנה, אבל היו לנו אפשרות להתארח בצימר של ההורים של בעלי. חמותי שמחה שנבלה שם. המקום לא שופץ הרבה זמן, אבל היו בו תנאים מספיק טובים לשהייה. הייתי אז במצב רוח טוב מאוד, וחיכיתי לרגע שיגיעו האורחים.
הם הגיעו ומכאן התחילו כל הצרות. מיד כשדורון הציג לי את אשתו, היא החלה להתלונן ללא הרף: שבנסיעה היה לה חם מדי, רועש, לא נוח הרשימה נמשכה עוד ועוד.
כשהגענו לצימר, הצעתי לסייר בו. גיסתי התבוננה על המקלחון והשירותים כאילו עברה שם רוח רפאים. לקחה את דורון הצידה והשיחה ביניהם לא נראתה ידידותית במיוחד. אחר כך דורון ביקש מבעלי שייקח אותם לעיר. גיסתי הסבירה שהיא לא מוכנה להתקלח שם בשום אופן. נסעו לדירה שלנו בעיר היא התקלחה, התאפרה ורק אחרי זה הסכימה לחזור.
כשהגיע זמן האוכל, היא סירבה לגעת במה שהכנו. טרחנו והכנו כל מה שידענו וטוב ואפילו קנינו דברים יקרים בשקלים. אבל בכל דבר היה לה מה להעיר: יש בזה גלוטן, במשהו אחר יש שומן, או תוספים שהיא לא מזהה. בסוף אכלה רק ירקות וגם אליהם התייחסה בחשד. החדר שהכנו עבורם בצימר גם בו לא רצתה לישון; חזרנו כולנו לדירה שלנו בעיר.
בבוקר שלמחרת יצאנו יחד לטיול בעיר, והאמת? היא הייתה יותר קפריזית מהבן שלי, שהיה אז בן שלוש. פעם היה לה חם, פתאום כאבה לה הרגל, ברגע אחר כבר השתעממה. כשנפרדתי מהם לאחר יומיים, הרגשתי בעיקר הקלה. עד היום אינני מבינה איך דורון הצליח להחזיק מעמד איתה כל השנים האלו, והיא הספיקה למרר את חיינו בשני ימים בלבד.