למה את לא נותנת לנו את הדירה שלך? עוד מעט אני יולדת, ואת בכל מקרה גרה שם לבד

חצי מהילדות שלי ביליתי עם אחותי התאומה במוסדות לילדים, עד שהדודה שלנו, אחות של אמא שלי, הגיעה לגיל שמונה עשרה ולקחה אותנו אליה. היא, ואחר כך בעלה, הפכו להורים שלנו באמת. אני אוהבת אותם מאוד ומרגישה אליהם הכרת תודה עמוקה על כל מה שעשו בשבילנו.
ביום ההולדת השמונה עשר שלנו הם לקחו אותנו לדירה בת שלושה חדרים במרכז תל אביב, שהייתה שייכת פעם להורים שלנו. במשך כל השנים הם השכירו אותה, וכשבגרנו הציעו שנמכור אותה ונחלק את הכסף, כך שכל אחת תוכל לקנות לעצמה דירה קטנה להתחלה. אהבנו את הרעיון. הדירה הייתה במצב טוב, וקיבלנו עליה סכום יפה בשקלים. היה לי מספיק כדי לקנות דירת שני חדרים נעימה, כמובן בעזרת משכנתא שסיימתי לשלם עליה בשנה אחת. מיד אחר כך התחלתי בשיפוץ, קניתי רהיטים ותכננתי את הבית החדש שלי בדיוק כמו שחלמתי.
ההורים שלנו שמחו לראות שהתייצבתי על הרגליים, אבל דאגו מאוד לגבי אחותי. ללא הפסקה ניסו להסביר לה איך צריך להתנהל, אבל היא לא מיהרה לקנות דירה, ובמקום זה פיזרה כספה על גאדג’טים יקרים, מסעדות יוקרתיות ונופשים בחו”ל.
בסוף הדודה כבר לא יכלה לשאת זאת. היא איימה על אחותי שתחפש מקום אחר לגור בו אם לא תקנה דירה לפני שייגמר לה הכסף. ואכן, כשהכסף אזל, אחותי כבר לא הצליחה לקנות דירה, והתחילה לשכור דירה קטנה.
באותה תקופה כבר היה לה בן זוג, הם עברו לגור יחד והתחילו סוף סוף לחסוך כסף. שמחתי בשביל אחותי שמצאה כיוון בחיים. בינתיים, אני קיבלתי קידום בעבודה, עזרתי להורים, נסעתי לחופשה בארץ ודרך חברים הכרתי בחור מקסים שתכננתי לעבור לגור איתו.
זמן קצר אחרי שהתחלתי את הקשר, התאספנו כולנו אצלי. אחותי בישרה לי בשמחה שהיא בהריון, ואז החלה לדבר ארוכות על כמה קשה להם לשכור דירה, במיוחד עכשיו כששכר הדירה בתל אביב יותר גבוה מהמזכורת שלהם לא הבנתי לאן היא חותרת עד שפנתה אליי ישירות.
תני לי את הדירה שלך, אני עומדת ללדת, ואת הרי גרה לבד, מה משנה לך אם תעברי לגור אצל הדודה ותשאירי לנו חדר פנוי? אמרה אחותי.
עניתי לה לא. אחותי פרצה בבכי, לקחה את בן זוגה ועזבה את הבית.
אחר כך התקשרה כמה פעמים לבדוק אם שיניתי את דעתי, אבל עמדתי על שלי. עבדתי קשה על הדירה הזאת, כל פרט שרכשתי בכסף רב ובעמל, ועכשיו הכול לתת לה?
זו האחריות שלה שלא חשבה על העתיד שלה בזמן.