יומני,
יום שבת אחר הצהריים. פתאום, דביר, האקס שלי, הגיע אלי לדירה בידיים מלאות: זר פרחים ענק, שוקולדים, שקית עם מתנות, והחיוך ההוא שלו שלא ראיתי חודשים. לרגע חשבתי שבא להתנצל או אולי סוף סוף לדבר על כל מה שנשאר פתוח בינינו. זה היה מוזר, כי מאז שנפרדנו הוא הפך לקר ומרוחק כאילו אני לגמרי זרה עבורו.
ברגע שנכנס, התחיל לדבר ללא הפסקה, איך הוא חושב עלי, כמה אני חסרה לו, שאני “האישה של חייו” והוא מבין את הטעויות שלו. דיבר כל כך מהר, זה הרגיש כאילו למד את כל הנאום בעל-פה. עמדתי מולו בשקט, מקשיב, לא מבין מאיפה פתאום כל הרגש הזה אחרי חודשים של שתיקה. אבל הוא התקרב אליי, חיבק אותי חזק ואמר שהוא רוצה “להחזיר לעצמנו את מה שהיה שלנו”.
הוא שלף מאריזות מתנה: בושם, צמיד וקופסה עם מכתב. הכל היה עטוף ברומנטיקה מטורפת, וכל מה שהוא אמר – על כמה שאנחנו צריכים לתת לזה עוד צ’אנס, על איך הוא השתנה, וגם שאיתי הוא רוצה להקים הכל מחדש הרגיש לי קצת יותר מדי מושלם. מוזר, כי בתקופה שהיינו יחד, הוא לא היה כל כך מתקתק.
הכל התבהר כשלבסוף הזמנתי אותו לשבת ושאלתי ישירות מה הוא בעצם רוצה. פתאום התחיל להתבלבל, אמר שיש לו “בעיה קטנה בבנק”, שהוא צריך הלוואה ל”עסק ששנינו נרוויח ממנו”, ושהדבר היחיד שחסר זה החתימה שלי. ברגע הזה הכל היה ברור: כל המחוות, המילים והמתנות היו רק מסך עשן כדי שאסכים לחתום.
אמרתי לו שאני לא מתכוון לחתום על שום דבר. ישר ראיתי את הפרצוף האמיתי שלו. החיוך נעלם, הוא זרק את הפרחים לשולחן והתחיל לצעוק עליי, איך זה שאני לא סומך עליו, שזה “הזדמנות חייו”. היה לו את החוצפה אפילו להגיד שאם אני עוד רוצה אותו, אני חייב לעזור. הכל התמוטט בשנייה, בדיוק כמו שבא לשיא.
כשקלט שלא אשנה את דעתי, עבר לאסטרטגיה אחרת: דיבר על זה שבלעדיי הוא אבוד, שאם אעזור הוא “באופן רשמי יחזור אליי” ושאנחנו יכולים “להתחיל מהתחלה”. בלי בושה, מנסה לערבב פיוס עם אינטרסים כלכליים. ברגע הזה סופית הבנתי שכל הסצנה הזאת, הפרחים והמתנות והמילים, הם רק תירוץ בשביל ששוב אהיה הפתרון שלו.
כשהבין שאין סיכוי, התחיל לאסוף כמעט את כל המתנות: השוקולדים והבושם חזרו לשקית, גם את הצמיד לקח. רק את הזר השאיר זרוק על הרצפה. עזב בעצבים, קרא לי כפוי-טובה, וזרק ש”הנה, שלא תגיד שלא ניסיתי להציל את הקשר”. טרק את הדלת בגסות, כאילו אני חייב לו משהו.
וככה, כל ה”פיוס” שלו נמשך רבע שעה בדיוק.
היום, אני מבין: יש דברים שעדיף לשחרר. אהבה אמיתית לא קונה אותך במתנה, והיא בטח לא מבקשת בתמורה הלוואה או חתימה. לפעמים כדאי להקשיב לאינטואיציה היא יודעת מתי זה נכון ומתי כל מה שיש זה רק מסכה.
