את מי בכלל את מעניינת? שיניים הרוסות, עקרה, בלי ייחוס אמיתי, קליה
את מי בכלל את מעניינת? צעק דוד. ואז ירק על הרצפה ויצא מהדלת.
קליה ניגשה לחלון, מביטה בגבר שאיתו חיה חמש-עשרה שנה. האמינה שהם חיים בהרמוניה. בסוף, רגע לפני שהלך, גילה לה את האמת: היה לו פשוט נוח.
ניסיון בצילומי משפחה
לדירה של קליה, במרכז תל אביב, תמיד הגיעו המחמאות: ידעה לבשל נפלא, בית נקי, מוכנה לעשות הכול למען בעלה.
קליה חשבה לפתוח את החלון, לצעוק לו שלא יעזוב אותה.
הייתה מוכנה אפילו להשפיל את עצמה, מבקשת ממנו שיישאר, גם אם כמה ימים בשבוע יבלה מחוץ לבית, עם ההיא
זה עדיף מלהישאר בגיל ארבעים וחמש לבד, נטושה. כבר פתחה את החלון ואז שמה לב לצילום של אבא שלה. במדים צבאיים, מבט גאה, סנטר מונף.
קליה הרגישה בבת אחת בושה על החולשה שלה.
סובבה את המבט לעבר בעלה, המגוהץ והאלגנטי, עולה לרכב החדיש עם מזוודותיו.
המשיכה בדרכה למטבח. עברה ליד הטריס המרשים, ירושה מהסבתא.
הטריס החזיר לה אישה עייפה, כבדה, עם שיער כסוף ועיניים עייפות.
קליה ידעה שמעולם לא הייתה יפה במובן המקובל. לאחרונה הבריאות הידרדרה. השיניים התפוררו, לא היה לה מספיק כסף לשיקום, כי דוד חייב היה להחליף רכב. ולעבודה צריך להגיע עם בגדים יוקרתיים.
מה קורה לך?! גערה בה עמיתתה לעבודה, לוסי. דוד לבוש כמו שחקן, ואת עם סוודר בלוי, חצאית ישנה, שתיים-שלוש חולצות, נעליים שחוקות, ומעיל שאפילו סבתא לא תלבש. והוא דורש ממך תפריט כמו מסעדה סטייק, קציצות מאודות, בלינצ’ס. די כבר! לא מגיע לו! לוסי ניסתה לעודד.
קליה שמעה, אך עשתה בדרכה. עד שיום אחד דוד אמר שהוא עוזב. אל בת עשרים ושבע, בעלת ארבעה ילדים.
היא צעירה, נאנחה קליה.
אבל לוסי, חברות אמיתית, בדקה ברשתות, ביררה עם השכנים וחזרה עם מידע:
אין עליה שום ייחוס! קרא לך נטולת ייחוס? אתה ממש ממשפחה מכובדת! והיא? מעולם לא עבדה. כל ילד מאבא אחר. בהיריון האחרון לא נגמלה מהשתייה. אמא שלה גם מפוקפקת. בכלל, עדיף שלא לדבר על צעירות. כנראה זה מה שמשך אותו קלות דעת. ככה לא בונים משפחה. תהיי חזקה!
קליה נשארה חזקה. את הדירה הגדולה במרכז העיר קיבלה בירושה מההורים. אביה, שכנראה הרגיש שמשהו לא טוב, דאג להבטיח שדוד לא יקבל ממנה שום דבר.
החליטה להשכיר חדר. שיהיה יותר קל כלכלית.
בדיוק בנו בשכונה כמה פרויקטים. הגיע מהנדס, זקן חביב, קראו לו אברהם בן-צבי. מביט בקליה בעיניים טובות, ואז אומר:
אשמח לשלם לך מראש! לך תסדרי את השיניים, גברת יפה. למה שתסבלי?
קליה הסמיקה. לא הרגישה יפה, אבל הייתה רוצה לסדר את השיניים.
הוא נתן לה סכום גדול. אמר לה: אם תצטרכי תחזירי במהלך הזמן.
בהמשך, אחיו הגיע לישון ירון, מעצב אופנה, צבעוני, עם בלייזר צהוב, מכנסיים סגולים, ותספורת ססגונית.
ירון ראה את קליה מגישה עוגות לאורחים, ומיד הציע לשנות לה סטייל.
ואכן, השינוי הגיע: שיערה זהר, האיפור הדגיש את פניה היפות, השיניים טופלו, המשקל ירד, התחילה לרוץ בבוקר בפארק.
קליה הפכה לפרפר עדין, מחייכת, עם גומות בלחיים.
ערב אחד, נשמע צלצול. הדייר פתח את הדלת וקרא:
קליה, באו אלייך!
בפתח עמד בעלה לשעבר. קליה זיהתה אותו בקושי. הוא נראה מבוגר בשנה אחת, עייף, חסר ביטחון, מחוויר ולידו תיקי נסיעות.
מה רצונך? שאלה קליה.
זכרה איך ניסתה להתקשר אליו, אך נתקלה בקירות, עד שחסם אותה לחלוטין.
עכשיו עמד שוב בדלת.
איך השתנית! התפעל דוד.
קליה לא התרגשה מהמחמאות. זכרה את לילותיה חסרי השינה, הדמעות בלי סוף, המחשבות הקשות, החרדות.
קליה, עברת גיהינום, אמר. ההיא רק רצתה כסף. הילדים נראו בסדר, ואז הפכו חסרי חינוך, צורחים. את לא מבשלת, השוקולד קנוי, הלוקש מזויף. כביסה לא מכובסת, הבגדים נהרסו. לא קניתי לעצמי כלום השנה. הכל עליהם. פשוט איבדתי את עצמי. קליה אני מתגעגע אלייך. בואי נתחיל מחדש, בבקשה!
ובאוזניה נשמעו דבריו הישנים:
את מי בכלל את מעניינת? שיניים הרוסות, עקרה, בלי ייחוס אמיתי.
קליה הביטה בו רגע נוסף. ואז נפתחה הדלת וקפץ אברהם בן צבי:
קליה! צריכה עזרה? אדוני, מי אתה?
דוד הרים את קולו:
מי אתה בכלל?
זה בעלי, אברהם. אל תחזור הנה! אמרה וסגרה את הדלת.
אחר כך התנצלה בפני הדייר. קראה לו “בעלי”. והוא השיב:
הגיע זמן ההסבר! אני אוהב אותך, קליה! איך אפשר לעזוב אישה כל כך נפלאה? התינשאי לי באמת.
הוא היה אלמן. קליה התחתנה איתו כעבור חודשיים. אברהם מפנק בפרחים, קנה ביחד איתה בית נופש.
ולפעמים, מאחורי פינת הרחוב, רואה אותה הבעל לשעבר, עוקב מרחוק, כועס על עצמו, מצטער על הרגע שבו נתן ליצר ולפיתוי להרוס הכול.
נשאר לבסוף בלי דבר.
אבל קליה ואברהם הולכים יחד ברחובות תל אביב, יד ביד, מאושרים ואוהבים והיא בהריון.
החיים לימדו אותה: לפעמים הזדמנות חדשה מגיעה רק אחרי שמסוגלים לסגור אחת ישנה. לא כדאי לבזבז את השנים היפות על מי שלא מעריך אותך באמת.
