באותו יום חזר בעלי הביתה מוקדם מהרגיל, התיישב על הספה והתחיל לבכות כמו ילד קטן. כשגיליתי את הסיבה – קפאתי במקום.

אני ודורון הכרנו כשהיינו בני עשרים ושבע. אז דורון כבר סיים לימודים בטכניון בהצטיינות והתכונן להגנה על התזה. הצלחות בלימודים ליוו אותו מילדות. חוץ מזה, כבר הספיק לעבוד במשרה טובה, לחסוך, ולקנות דירה בת שלושה חדרים בתל אביב, עם חניה פרטית. אחרי הלימודים, תכנן לרכוש לעצמו רכב קיה או אולי יונדאי. שנה אחר כך התחתנו, ואחרי שנה וחצי נולדה לנו בת בשם יערה, שם ששייך רק למורשת העברית המודרנית. ביום ההולדת השלושים שלנו, יערה כבר הייתה בת חודשיים. לקראת יום הולדתו של דורון הצעתי שנחגוג במסעדה יחד עם ההורים שלו, על גדות הירקון, על טאבון וחומוס. אבל הוא לא רצה. אמר שיום ההולדת חשוב לו לחגוג רק איתי ועם יערה, הנשים שלו.
וכך עשינו. למחרת, אחרי העבודה, נסע להוריו ברמת גן ואז שב מהר מאוד הביתה. ישב על הספה וחיּל להתחיל לבכות. כל הדירה נמלאה הד, בכה כמו ילד. גבר בוגר, עצמאי, אבא בוכה כמו תינוק. ניסיתי להרגיע אותו, לשבת לצידו, ללטף את ראשו. ובאותו רגע משהו השתחרר. הוא התחיל לספר. בילדותו, סיפר, כל טעות קטנה הייתה נענשת אם שיחק בכדור, לכלך את החולצה, אפילו אם עשה כתם קטן במחברת חטף מכות. גם מאבא וגם מאמא.
“כשהתבגרתי, הפסיקו להרביץ אבל אף פעם לא שמעתי מהם מילה טובה. סיימתי לימודים בטכניון, מצטיין דיקן.”
“נו, זה רק טכניון,” אמרו. “מה זה שווה? זה לא רפואה!” ובכל זאת המשיך הלאה, הלך לאוניברסיטה, למרות שכלל לא היה חייב, עשה תואר שני.
קנה דירה.
“אבל זה רק שלושה חדרים, מה זה כבר שווה.” והם עצמם גרו בדירת שני חדרים בבת ים.
התחתן איתי אז אמרו: “היא קטנטונת, רזה. תוכל בכלל להחזיק הריון?”
יערה נולדה.
“בקושי דומה לנו! מה את צריכה ילדה כזו?” – שמע מהוריו.
ובסוף, כשהגיע יום הנישואין שלהם, נעלבו שלא ערך מסיבה לכבודם.
“בן כפוי טובה”, ירו עליו מילים כמו חיצים. ואז דורון שאל אותי: “אולי אני כל כך אדם רע, שאי אפשר לאהוב אותי?” אמרתי לו: יש אנשים שאין להם יכולת לאהוב. נולדת למשפחה כזו, לצערך. אבל עכשיו יש לך אותי ואת יערה. ואנחנו אוהבות אותך מאוד. כי אתה הכי טוב בעולם.
“אין לך מושג כמה יערה זורחת כשהיא רואה אותך חוזר מהעבודה?” ולדורון שבו השקט לליבו. זכר את עיני הילדה שמתרגשות למראהו. חיוך קטן התגנב אל פניו, בכי הפך רצון ללטף אותנו, להרים את יערה באוויר, כאילו הזמן התהפך ונהרגו הצללים, לפחות עד שהוא מתעורר.