28 שנות נישואין הסתיימו ברגע אחד – בעקבות הודעה מהמאהבת של הבעל

הכול השתנה ברגע אחד. באותו יום חגגנו אירוע משפחתי בעלי, הבת שלי ואני ציינו את יום ההולדת של אביו. בילינו יחד באווירה חמימה ומשפחתית. חמי היה במצב רוח מרומם, סיפר בדיחות וזיכרונות מצחיקים מהילדות ומהנעורים. אחרי ארוחת הצהריים, הבת שלי ואני החלטנו ללוות אותו הביתה. בעלי לא יכול ללכת מרחקים ארוכים בגלל הכאבים ברגל, וחוץ מזה שתה לא מעט. הייתי בטוחה שכשנחזור הביתה, הוא כבר יירדם. ואכן, לא טעיתי ישן על השולחן מול הלפטופ הפתוח.
הבת שלי פנתה לחדרה, ואני חשבתי לעצמי שמגיע לי לשתות קפה בשקט. בדרכי למטבח, עיניי נתקלו בצג המחשב. שמתי לב שבעלי התחבר לאחד מהרשתות החברתיות, כנראה כדי למחוק איזו הודעה, אבל לא הספיק. התקרבתי לראות במה מדובר… ומיד כשהבחנתי במילים “אני אוהב אותך”, החשיך לי מול העיניים. הוא כתב את זה לידידה ישנה מהעבר. בקושי גררתי את עצמי לספה.
בראש שלי עלו בבת אחת כל האזהרות של אבא שלי. אבא תמיד התנגד לנישואים שלנו, היה בטוח שאסבול מהקשר הזה. כמעט עשרים ושמונה שנה הקדשתי להוכיח לו אחרת. עברנו יחד הרבה. טיפלתי בבעלי כשהיה חולה. תמכתי בו כשנאלץ לפרוש מהעבודה בגלל בעיות הבריאות, כשהמעסיקים ביקשו ממנו לצאת לפנסיה מוקדמת. בעלי חי את העבודה שלו, והפסקה כפויה שברה אותו. אבל הצלחנו להתגבר. הוא מצא עבודה אחרת. שוב ושוב חזר ואמר לי כמה הוא מודה לי על האהבה והאכפתיות. ועכשיו מסתבר ששיקר.
אספתי כוחות וקמתי. לא ידעתי איך לפעול, אז ניגשתי אל הבת שלי. היא ישבה עם ספר, אבל מיד ראתה שמשהו לא בסדר ושאלה מה קרה. רק אז שמתי לב ששני פסי דמעות יורדים לי על הלחיים. סיפרתי לה את הכול. היא מיהרה לצאת מהחדר ישר אל אביה. ליבי החסיר פעימה. הבת שלי מחקה את ההודעות, אבל לא לפני שצילמה את כל ההתכתבות. היה בלתי נסבל לקרוא הודעות אהבה שבעלי שלח לאישה אחרת. הקשר שלהם נמשך לא יותר מחודש, כנראה התחיל אחרי שמצא עבודה חדשה. הרגשתי כאוס מוחלט בראש.
בזמן הזה, הבת שלי כבר כתבה הודעה לאותה אישה. משהו כמו: “אם את כל כך אוהבת אותו, בבקשה, קחי.” גם את זה היא צילמה. האישה יצאה מהעמוד שלה מיד כשקיבלה את ההודעה. בתי שלחה לאבא שלה צילומי מסך, עם בקשה אחת להיות גבר ולסיים את זה כמו שצריך. אחר כך היא באה אליי וחיבקה אותי חזק, חזרה ואמרה כמה אני חזקה ושאנחנו נעבור את זה, ושהיא תמיד לצידי. לא נשאר לנו אלא לחכות שבעלי יתעורר. לא ידעתי איך יגיב. הפלאפון שלו צלצל והפעם זו כמובן הייתה היא. להפתעתי הוא ענה, כנראה חשב שאנחנו לא בבית. השיחה נמשכה פחות מדקה. שמעתי אותו קם, הולך לחדר, מתלבש. כשהוא עבר לידינו, עצר. לא רציתי להסתכל עליו והסטתי מבטי אל החלון. הבת שלי חייכה אליו חיוך קטן ומתקתק.
בפעם הבאה שפגשתי אותו, הוא בא לאסוף כמה חפצים. עדיין קשה לי להאמין שלפעמים כל התא המשפחתי יכול להתרסק ברגע. איך אפשר בכלל לסמוך שוב על גבר אחרי דבר כזה? עשרים ושמונה שנים יחד. מחוות יפות, מילים טובות ובסוף הכול נפל לרצפה. גרושים.