28 שנות נישואים נגמרו ברגע – בעקבות הודעה מהמאהבת של הבעל

הכל השתנה ברגע אחד. ביום ההוא היה לנו אירוע משפחתי בעלי, בתי ואני חגגנו יום הולדת לסבא שלה. חגגנו בהרכב מצומצם, היה שמח וחמים. החתן השמח של הערב היה במצב רוח מרומם, סיפר בדיחות, שלף סיפורים מצחיקים מהעבר ופיזר חיוכים לכל עבר. אחרי ארוחת הצהריים, אני ובתי לִיאָת החלטנו ללוות את הסבא הביתה. לבעלי, יריב, כבר מזמן יש בעיה ברגל והוא לא מסוגל ללכת הרבה, במיוחד אחרי כמה כוסות יין טוב מירושלים. הייתי בטוחה שכשנחזור הביתה, נמצא אותו ישן כמו תינוק. ובאמת לא טעיתי. הוא נרדם על השולחן, הלפטופ פתוח לפניו, אפילו לא טרח לסגור.
ליאת עלתה ישר לחדר שלה, ואני נשארתי בסלון. החלטתי לפנק את עצמי בקפה שחור קטן. כשעברתי ליד השולחן, העיניים שלי עברו אוטומטית על המסך. יריב היה מחובר ליוזר שלו בפייסבוק, ונראה שניסה למחוק איזו הודעה, אבל נרדם באמצע המשימה. סקרנות הרגה לי את המולקולות התקרבתי לבדוק במה מדובר. כשקראתי את המשפט “אני אוהב אותך”, נהיו לי עיניים חשוכות לגמרי. זה היה כתוב לאישה מהעבר שלו. הרגליים שלי רעדו, חזרתי לספה והתיישבתי.
צצו לי בראש כל האזהרות של אבא שלי. אבא אף פעם לא ממש סמך על יריב, תמיד אמר שאתחרט, שאסבול בגללו. 28 שנה הצלחתי להוכיח לו שהוא טועה. עברנו הרבה ביחד, תמכתי ביריב אחרי המחלה שלו, נעמדתי לצידו כשהמנהלת דיווחה שאין ברירה והוא חייב לצאת לפנסיה מוקדמת הפיצויים, ביטוח לאומי, חיפושי עבודה מכות על גבי מכות לאיש שכל חייו היה עסוק בעבודה חזקה. בסוף התרוממנו. יריב מצא עבודה חדשה. הוא לא הפסיק להודות לי על כל התמיכה, החום, האהבה. ובסוף התברר שהוא שקרן לא קטן.
אספתי את עצמי, נעמדתי, ולא ממש ידעתי מה לעשות. החלטתי לפנות לליאת. היא קראה ספר, אבל כשנכנסתי כבר שאלה בדאגה מה קרה. רק אז שמתי לב שאצלי דמעות זולגות בטפטופים. סיפרתי לה. היא התעוררה מיד, זינקה במהירות אל החדר של אבא שלה, לקחה את הטלפון, מחקה את ההודעות אבל לא לפני שצילמה צילום מסך של הכל. לקרוא את ההתכתבות המתוקה הזו הרגישה כמו לאכול חומוס חמוץ בבוקר של יום חמסין. לפי התאריכים, הסיפור הזה נמשך חודש גג, כנראה בדיוק מאז שהוא התחיל את העבודה החדשה. הראש שלי היה פשוט בלגן חוגג.
בינתיים, ליאת פתחה הודעה לאותה “נבחרת ללב” וכתבה לה: “אם את אוהבת אותו כל כך בבקשה, בואי תיקחי אותו מפה”. צילמה, שלחה, וסגרה חשבון. האישה עפה מהפייסבוק עוד לפני שיכולתי להגיד “עוגת גבינה”. ליאת שלחה ליריב צילום מסך של כל ההודעות, בצירוף הודעה: “תהיה גבר, תעשה טובה לעצמך ולנו, ותלך.” אחר כך חזרה אלי וחיבקה אותי חזק-חזק, חזרה שוב ושוב שאני חזקה ושאנחנו עוברות את זה יחד.
מה שנשאר היה רק לחכות שיריב יתעורר. לא היה לי מושג איך הוא יגיב. לא הספקתי להרהר והטלפון שלו התחיל לצלצל זאת כמובן הייתה היא, האהובה המרוחקת. להפתעתי, יריב ענה. כנראה חשב שאנחנו לא בבית, אולי כבר לקח מזוודה דמיונית לראש. השיחה נמשכה פחות מדקה. שמעתי אותו קם, נכנס לחדר השינה ומתארגן. כעבור דקה עבר לידנו, עצר שנייה. אני הפניתי מבט כלפי החלון כדי לא לראות את העיניים הללו. ליאת עשתה לו שלום עם החיוך הכי מתוק בעולם. בפעם הבאה ראיתי אותו רק כשהוא בא לאסוף כמה דברים. עד היום קשה לי להאמין משפחה אפשר לפרק כל כך מהר, ברגע אחד. איך סומכים שוב אחרי דבר כזה? 28 שנה של חיים, מחוות, מילים יפות… ובסוף גט.