אוי, הסבתא הזאת, התחתנה ועכשיו הפחידה את הילדים! בסופי שבוע עלה, כרגיל, נוסעת לאמא בת ה-78 שגרה לב…

ויי, סבתא הזאת, התחתנה ופגעה בילדים!
בסוף שבוע, תמר, כמו תמיד, הגיעה לבית של אמא שלה. אמא בת 78, חיה לבד כבר המון זמן.
ביומיים תמר מצליחה לעשות סדר, לכבס את כל הכביסה ביד, כי אין מכונת כביסה ואין מים זורמים בבית. בקיץ גם הגינה דורשת ממנה תשומת לב.
אולי תעברי לגור אצלי, יהיה לך קל יותר, אין לך שום מנוחה, מסכנה שלי אמא אומרת.
אמא, יש לי עבודה, בת, נכדות תמר נאנחת.
שוב חזר אלי רועי. הוריד לוחות מהחלונות בבית. חמש שנים הבית היה ריק מאז שאסתר נפטרה. הוא אומר שטייל בכל הארץ ורוצה לחיות פה את שארית ימיו. שאל עלייך, אולי יגיע לראות אותך אמא מוסרת חדשות.
רועי… הוא היה אהבת נעוריה בבית הספר. היא אהבה אותו, והוא לא שם לב אליה. בשנה האחרונה בתמר עשתה משהו נועז הטביעה דלי בבאר ורצה לרועי לבקש שידוג אותו משם, שתהיה “מכת מאמא”.
רועי לקח מקל והלך. התעסק חצי שעה ליד הבאר הקפואה, בסוף שלף את הדלי.
חושבת שהאמונה של הבנות תעבוד? גיחך כשסיים.
“מי שמוציא דלי מהבאר ייעד לו להיות חתן” היה אמונה אצל בנות הכפר.
ורועי צדק לא עבד האמונה.
הוא עזב לעיר, למד באוניברסיטה, עבר ממקום למקום, סובב בארץ לכל אורכה ורוחבה. התחתן, התגרש… ועכשיו חזר.
תמר אחרי בית הספר הלכה ללמוד רואת חשבון בעיר הלא רחוקה מכפרה. עד היום עובדת שם. התחתנה, ילדה בת יחידה יונת. לפני שמונה שנים התאלמנה.
רועי הגיע בערב. השתנה, כמובן, הזדקן והלבין.
את תמיד אותה יפהפייה אמר וחיבק אותה.
נו, למדת לשקר. גם לי כמו לך, טוב מעל חמישים, השתנתי והזדקנתי כמו כולם חתכה אותו תמר.
אחר כך ישבו בצל פרגולה. שתו קצת ליקר רימונים ביתי, ודיברו, ודיברו…
רועי סיפר על שתי נשותיו נפרד מהן יפה. אף אחת לא נפגעה ממנו. לכל אחת השאיר דירה וכל הרכוש שרכשו יחד.
יש לו בן בוגר מהאישה הראשונה. הוא ואמו עברו לגרמניה. האישה הייתה מגרמניה, הובאה לישראל בשנות השואה.
האישה השנייה ביקשה בעצמה להתגרש, התאהבה בגבר צעיר יותר. רועי לא ניסה לעצור אותה. ילדים לא היו.
רועי כבר בפנסיה על עבודה בצפון ועל עבודה מסוכנת. מתכנן להקים צוות גברים מקומיים ולעסוק בבניית בתים, צימרים ומבנים משותפים, השוק יש, ההון התחלתי יש גם כן.
למה הכל עלי? איך את? שמעתי שאת לבד שאל רועי.
ותמר פתאום סיפרה לו הכל, כנראה רגע כזה הגיע, הייתה חייבת פשוט לדבר, אולי בגלל הליקר.
לא לבד אני, רועי. יש לי משפחה ענקית. אני בעצמי משרתת שם התחילה לספר.
יונת מיד אחרי התיכון לא רצתה ללמוד, התחתנה ישר. הביאה את בעלה אלי. דירה שלושה חדרים, מקום יש לכולם. ילדה נכדה איילה.
וכך קרה שכל עבודות הבית הפכו להיות רק שלי. ליונת דיכאון וילדה קטנה.
בעלי (אדם נדיר) היה מרחם, עוזר לי. אף פעם לא התלונן על הבריאות, ולפני כמה שנים בבוקר לא קם. בשבילי זה היה מכה! אבל אין זמן להתאבל.
עבדתי, ניהלתי את הבית לבד. ההוצאות גדלו. בעלה של יונת משתכר מעט. את כל כספי אני שמה בתקציב משפחתי. קיוויתי שאיילה תגדל, יונת תשלח אותה לגן ותצא לעבוד, והכל יהיה לי קל יותר, אבל… כשאיילה הייתה בת ארבע, יונת ילדה שניה נעמי.
הגדולה לומדת בבית ספר, הקטנה בת חמש. יונת בבית.
אני בבוקר מכינה ארוחה לחתן ולילדים, מארגנת את איילה לבית ספר. נעמי נשארת בבית עם אמא שלה. “עם אמא”? משחקת לבד או צופה בטלוויזיה. ילדה שקטה, ואמא ישנה עד הצהריים.
אני מלווה את איילה לבית ספר, הולכת לעבודה. בערב מבשלת, עוזרת עם נכדות, מכבסת, מסדרת.
ניסיתי לדבר עם יונת שאני כבר לא צעירה, הגיע הזמן שגם היא תעשה משהו בבית. חבל על הזמן. היא עסוקה בילדים.
החתן מרוצה מכל, אני עובדת, יש כסף, הוא לא צריך להתאמץ. גם יש ירקות מהכפר.
היה עוזר בגינה, אבל אין רכב רומז שאני אקנה לו רכב. הם יודעים שיש לי קצת חסכונות, ואני מפחדת לתת הכל ולהישאר בלי כלום. גם חסכונותיי לא מספיקים לרכב.
אני עייפה. מבינה שאני אשמה גידלתי בת עצלנית וחסרת בושה. מבינה הכול, לא יודעת איך לצאת מהמעגל הזה
סיפור… אל תצטערי, תמר, נמצא פתרון. נלך לבתים, כבר עולה השחר רועי נפרד והלך.
בערב יום ראשון הוא הסיע אותה ברכבו לעיר. תמר שמחה, כמה מיני מזון הצליחה להביא מהכפר. רועי עזר לה להכניס את השקיות לדירה.
כשיצא, בתה שאלה:
איפה אספת את הזקן הזה?
תמר הסבירה שזה חבר בית ספר, התפנתה למיין ירקות.
כעבור שבועיים בא החבר לבית לקראת הצהריים והתחיל להוציא חפצים שתמר ארגנה מראש. החתן ובתה יצאו מהחדר ישנוניים.
מה קורה פה? שאלו יחד.
אני עוזבת, מתחתנת. חוזרת לכפר, חיה עם רועי ענתה תמר.
נו, את השתגעת על זקנה? מתחתנת, כלה בלי מקום! אבל את, אישה, ארוחת צהריים הכנת? הילדים שלך רעבים נדהמה יונת.
מהיום את תאכילי את הבנות שלך ואת בעלך. עשר שנים חייתי בשבילכם, עכשיו רוצה לחיות בשבילי. יונת יקירה, תצטרכי טיפה לעבוד בעצמך אמרה תמר.
בוגדת, אני אוסרת עלייך לראות את הנכדות! געתה יונת.
לא מתכננת לראות אותן בזמן הקרוב, יש לי הרבה לעשות. בכל מקרה, ראיתי אותן הרבה יותר ממך ותמר יצאה.
במסלול היא כמובן בכתה.
אולי הייתי צריכה להודיע מראש אמרה לרועי.
היית שומעת אותו דבר, רק פחות יפה. היו אומרים דברים הרבה יותר קשים. צריך לחתוך. הם נדבקו בך מאוד, אחרת לא היה משתנה כלום ענה רועי.
תמר סידרה בית רועי. הוא בנה לה שירותים חמים ומקלחת בתוך הבית. נכון, צריך להביא מים ולמלא מיכל, ולשאוב ביוב פעמיים בחודש, אבל זה שטויות.
תמר קיבלה עבודה בבית הספר בתפקיד מנהלת משק. הסכימה. המשכורת נמוכה אבל החיים רגועים. רועי עם הצוות שלו בונה בתים כל השנה. הם מאושרים, חיים בשלום ובשקט.
כעבור חודש, החתן הביא את הבנות לביקור. איילה סיפרה לסבתא שאמא ואבא רבים הרבה. הוא מבשל לבד מרק, יותר מזה לא יודע, אמא רוצה לעבוד, אבל עוד חושבת.
במוצ”ש החתן רצה להשאיר את נעמי בכפר תמר לא הסכימה:
אני עובדת, רועי גם. הילדים צריכים לחיות עם ההורים. לבקר בכיף, אבל תגדלו את הילדים לבד. ילדתם אותם בשבילכם, לא בשבילי.
החתן והבת נעלבו, אבל שבוע אחר כך נכדות שוב אצל הסבתא.
רק לסוף שבוע הסביר החתן ונשאר גם הוא לאכול אצל תמר, התגעגע לאוכל שלה.
ככה זה.
יש שיחשבו שהאם התנהגה באכזריות כלפי הבת.
יש שיחשבו שעשתה צדק.
כמה אנשים כמה דעות.