אוי, הסבתא הזאת התחתנה ועזבה — פגעה בילדים! כל סוף שבוע, כמו תמיד, אלה מגיעה לאמא בת ה-78 שגרה לבד…

אוי, הסבתא הזו, התחתנה, פגעה בילדים!
בסופי שבוע נעמי, כרגיל, מגיעה לאמא שלה. אמא בת שבעים ושמונה, כבר שנים גרה לבד.
במשך יומיים הבת מספיקה לנקות את הדירה, לכבס את כל הבגדים. מכונת כביסה אין, וגם מים בבית חסרים. בקיץ גם צריך לטפל בגינה.
בואי תעברי אליי, יהיה לך קל יותר, שום מנוחה לא נוצרת לך, מסכנה אומרת לה אמא.
אמא, יש לי עבודה שם, בת, נכדות נעמי עונה באנחה.
יוסי חזר. הסיר את הקרשים מהחלונות בבית. חמש שנים הבית היה ריק מאז שנפטרה יעל. הוא מספר שהסתובב בכל הארץ, פה רוצה להזדקן. שאל עלייך, כנראה יבוא להיפגש מודיעה אמא את החדשות.
יוסי… הוא היה אהבתה של נעמי בתיכון. היא אהבה אותו, והוא לא שם לב אליה. בכיתה י”ב נעמי החליטה על צעד נועז הטביעה דלי במעיין ורצה ליוסי לבקש שיעזור, אחרת תקבל נזיפה מאמא.
יוסי לקח מוט והלך. חצי שעה התעסק ליד המעיין הקפוא, אבל הצליח להוציא את הדלי.
חושבת שהאמונה תעבוד? הוא צחק כשהלך.
“מי שמוציא את הדלי יהיה החתן שלך”, ככה אמרו הבנות בכפר.
יוסי צדק. האמונה לא עבדה.
הוא עבר לתל אביב. סיים את הלימודים, עבר מדירה לדירה, חצה את כל הארץ. התחתן והתגרש… ועכשיו חזר.
נעמי למדה כלכלה במכללה קרובה לבית אמא. עובדת עד היום כרואת חשבון. התחתנה ונולדה לה בת יחידה, נטע. לפני שמונה שנים התאלמנה.
יוסי הגיע בערב. השתנה כמובן, הזדקן, השיער הלבין.
את תמיד יפה אמר וחיבק את נעמי.
נו, גם לשקר למדת. אנחנו כבר אחרי חמישים, השתנינו והזדקנו כמו כולם קטעה אותו נעמי.
אחר כך ישבו בסוכה, שתו קצת ליקר רימונים ביתי לכבוד המפגש ודיברו, דיברו…
יוסי סיפר שבזוגיות, והיו לו שתי נשים, הכל נגמר יפה. אף אחת לא נפגעה. לכל אחת השאיר דירה ורכוש שהרוויחו יחד.
יש לו בן גדול מהאישה הראשונה. הוא והאמא עברו לגרמניה. האישה הייתה בת ליוצאי גרמניה שגורשו לסיביר לפני המלחמה.
האישה השנייה ביקשה גירושים בעצמה, התאהבה באחר, צעיר יותר. יוסי לא ניסה לעצור אותה. ילדים לא היו להם.
יוסי כבר בפנסיה, אחרי עבודה קשה במפעלים בצפון הארץ. מתכנן להרכיב צוות של גברים מהיישוב ולעסוק בבנייה: בתים, וילות, שיפוצים. יש דרישה, יש גם הון התחלתי.
כל הזמן אני מדבר, מה איתך? שמעתי שאת לבד הוא משאל.
ואז נעמי, בלי לצפות, סיפרה לו הכל. כנראה הגיע הרגע, או אולי הליקר עשה את שלו.
אני לא לבד, יוסי. יש לי משפחה גדולה. אני בעצם משרתת בבית התחילה נעמי.
הבת שלי לא רצתה ללמוד אחרי התיכון, התחתנה מיד. הבעל עבר אלינו. הדירה שלנו עם שלושה חדרים, יש מקום. נולדה הנכדה, תמר.
וככה הכל נפל עליי כל המטלות היו שלי. לבת דיכאון וגם תינוקת קטנה.
הבעל, שהיה אדם נהדר, היה עוזר לי. אף פעם לא התלונן, ובוקר אחד לא התעורר. זה היה הלם! אבל הזמן לא היה לי להתאבל.
אני עבדתי וניהלתי את הבית. ההוצאות גדלו. הבעל לא מרוויח הרבה. כל המשכורת שלי הולכת לכלכלת המשפחה. קיוויתי שהנכדה תגדל, הבת תשלח אותה לגן ותצא לעבוד, אבל… בגיל ארבע נולדה נכדה שניה, רוני.
הגדולה כבר הולכת לבית הספר. הקטנה בת חמש. הבת בבית.
אני מכינה את הארוחה לבעל ולילדים, שולחת את תמר לבית הספר. רוני נשארת עם אמא, כלומר, משחקת לבד או צופה בסרטים. היא ילדה רגועה, והאמא ישנה עד הצהריים.
אני מלווה את נכדתי לבית הספר, והולכת לעבודה. בערב מבשלת אוכל ליום הבא, מסדרים שיעורים עם הנכדות, גם מכבסת ומנקה.
ניסיתי להגיד לבת שלי, שאני כבר לא צעירה, הגיע זמנה לעזור בבית. זה לא עזר. היא עייפה מהילדים.
הבעל מרוצה החמות עובדת, יש כסף, אין לו לחץ. וגם, יש ירקות מהכפר.
הבן היה עוזר לי בגינה, אבל אין לו מכונית. הוא רומז שאני אעזור לו לקנות רכב. הם יודעים שיש לי קצת חסכונות, ואני חוששת לתת הכל ולהישאר בלי שקל. גם החסכונות לא מספיקים לרכב.
אני עייפה. יודעת שזו אשמתי גידלתי בת עצלנית וחסרת בושה. מבינה הכל, אבל איך לצאת מהמעגל הזה, לא יודעת.
כן, סיפור… אל תצטערי, נעמי, נמצא פתרון. בואי נחזור הביתה, כבר עולה השמש נפרד יוסי והלך.
ביום ראשון בערב החזיר אותה לתל אביב ברכבו. נעמי שמחה הצליחה להביא הרבה אוכל מהכפר. יוסי עזר לה להכניס את השקיות הביתה.
כשהלך, הבת שאלה, איפה מצאת את הסבא הזה?
נעמי הסבירה שזה חבר מהתיכון, והתחילה לפרוק את הירקות.
שבועיים אחר כך בא החבר מהתיכון בצהריים, והתחיל להוציא חפצים שנעמי ארזה מראש. הבת והבעל, עדיין ישנוניים, הציצו.
מה זה? מה קורה פה? שאלו יחד.
אני עוזבת אתכם, מתחתנת. חוזרת לכפר, אחיה עם יוסי ענתה.
נו, בסוף העפת לגמרי בגיל זקן? מתחתנת?! כלה בלי מקום! תגידי, הכנת ארוחת צהריים? הנכדות שלך עוד מעט רעבות כעסה נטע.
הנכדות שלי, הילדות שלך, עכשיו תטפלי בהן ובבעל שלך בעצמך. עשר שנים חייתי בשבילכם, עכשיו הגיע הזמן לחיות לעצמי. בת יקרה, תצטרכי להניע את עצמך קצת ענתה נעמי.
בוגדת, אני אוסרת עלייך לראות את הנכדות צרחה נטע.
גם לא תכננתי להיפגש איתן כרגע, יש לי המון מה לעשות. אגב, ראיתי אותן יותר ממך בשנים האחרונות ונעמי יצאה.
במכונית, כמובן, בכתה.
אולי הייתי צריכה להודיע מראש אמרה ליוסי.
היית שומעת אותו דבר, רק ארוך יותר. היו אומרים לך עוד דברים קשים. צריך לנתק חד וחלק. הם דבקו בך חזק, אחרת לא היה משתנה כלום ענה יוסי.
נעמי יצרה בית נעים אצל יוסי. הוא התקין לה שירותים עם חימום ומקלחון. צריך להביא מים ולמלא מיכל, וגם לשאוב את הספטי פעמיים בחודש, אבל זה שטויות.
הזמינו את נעמי לעבוד כמנהלת אחזקה בבית הספר. הסכימה. המשכורת פחות, אבל החיים רגועים. יוסי עובד בבנייה עם הצוות שלו. יש הזמנות כל השנה. הם חיים בשלווה ובשמחה.
אחרי חודש, החתן הביא את הנכדות לסוף שבוע. תמר סיפרה לסבתא, שאמא ואבא רבים הרבה. אבא מבשל מרק, זה כל מה שהוא יודע. אמא מתכננת לעבוד, אבל עדיין חושבת מה לעשות.
ביום ראשון החתן רצה להשאיר את רוני בכפר, אבל נעמי סירבה אני עובדת, יוסי גם. ילדים צריכים להיות עם ההורים. אפשר לבקר, אבל תטפלו בילדים בעצמכם. ילדתם אותם בשבילכם לא בשבילי.
הבת והחתן נעלבו, אבל בשבוע הבא שוב הביאו את הנכדות לסבתא.
זה רק לסוף שבוע אמר החתן וגם נשאר, מתגעגע לאוכל של חמותו.
זו הסיפור.
יש כאלה שיגידו שאמא התאכזרה לבתה.
יש כאלה שיגידו שהיא צדקה.
כמו שאומרים, לכל אחד דעתו.